אתמול בערב פנחס הסתובב מעט עצבני בבית. "עוד פעם המדיח והכיור רבים" הוא רטן לעצמו. זו כבר הפעם השניה שזה קורה. כשמפעילים אצל פנחס את המדיח כלים, בדרך כלל הכל עובד כמו שצריך והכלים מתנקים היטב. לעיתים נדירות המדיח עובד כמו שצריך והכלים מתנקים היטב, אבל מים מהמדיח צצים להם לפתע בכיור של המטבח.
"אין ברירה, צריך אינסטלטור" הודיע לי פנחס, ואני מיד רצתי להסתתר בחדר השינה שלו, כי אני לא אוהב שבעלי מקצוע נתקלים בי. תמיד יש להם את אותן השאלות לפנחס:
- אה! מה זה, פינגווין?
- כן, פינגווין.
- מאיפה יש לך פינגווין?
- לא יודע, הגיע. אפשר להציע לך משהו לשתות?
- קפה אמריקנו. מה הוא יודע לעשות?
- כמה סוכר? לא הרבה, הוא בעיקר ישן כל היום.
- שניים. אתה יכול להלוות לי אותו, אני אקח אותו ואראה אותו לילדים?
- לא.
- נו, בחייך, תביא סיבוב על הפינגווין!
ככה כל פעם. עד היום פנחס הצליח לעמוד בבקשות החוזרות ונשנות, אבל אני לא מוכן לקחת סיכון שברגע של חולשה הוא ישבר. לכן אני רץ ומתחבא בחדר שינה שלו.
מקץ שלוש דקות פנחס הגיע לחדר שינה והחליף בגדים. "מיצמיצמיצ?" שאלתי. אין לך מה לפחד, שפכתי את האינסטלטור לכיור ועכשיו הוא עובד. "מיצמיצ?!?!" "אני מצטער, רחבאל, אני חייב לרוץ. יש לי פגישה מאד חשובה הערב ואני לא רוצה לאחר". והלך.
ניגשתי לכיור במטבח וריחרחתי בחשדנות. לא הרחתי שום אינסטלטור. גם לא ראיתי שום אינסטלטור. היתה רק קופסה אחת על השיש שכתוב עליה "סנו" משהו, וסימן גדול שאומר שהקופסה הזו לא מיועדת לילדים ולפינגווינים. "מיצמיצ?" שאלתי את האינסטלטור אם הוא צריך עזרה. הוא לא ענה לי. כל העניין הזה עם האינסטלטור נראה לי מאד מוזר וחשוד, אבל לא רציתי לקחת שום סיכון, אפילו עם אינסטלטור כה זעיק שיכול להכנס לכיור, ונשארתי על המשמר שם עד שפנחס יחזור.
כשהוא חזר הוא אמר לי "טוב, בו ניתן לאינסטלטור לעבוד עוד פעם". ברחתי מהמטבח והצצתי מאחורי הפינה של השולחן. פנחס פתח את הקופסה הפעוטה, שפך ממנה אבקה לכף ומשם לכיור. אחר כך, מרוצה מעצמו, הוא אמר לי "זהו, עכשיו גם האינסטלטור הזה צריך לעבוד חצי שעה". רצתי לקופסה ובדקתי אותה מכל צד. אבקת אינסטלטורים! גאוני! מעניין מתי ימציאו אבקת ינשורים!
מקץ חצי שעה פנחס חזר ואמר "טוב, עכשיו נבדוק את המדיח". הוא הפעיל את המדיח, והתבונן בריכוז עילאי בכיור, לבדוק שלא יוצאת אפילו טיפה של מים מהפתח של הביוב. לפתע שמעתי טיפה נופלת "טיפ!" ואז עוד שתיים "טיפ! טיפ!". "מיצמיצ" אמרתי לפנחס. "לא עכשיו, רחבאל! אני בודק שלא נכנסים מים לכיור!". "מיצ! מיצמיצמיצמיצ!!" התעקשתי. "מה? מה? מה אתה רוצה? אוי ואבוי! יש נזילה מהמדיח!". היתה נזילה מהמדיח. מסתבר שהאינסטלטור הזעיק לא עשה את מלאכתו נאמנה, ועכשיו מים לא יכולים לצאת מהמדיח יותר.
"ההההוווווייייי" נאנח פנחס, "מחר צריך יהיה להזמין אינסטלטור אמיתי. אני הולך לישון". גם אני הלכתי לישון.
בבוקר פנחס התקשר לעמי האינסטלטור, אבל הוא לא יכול היה לבוא. לכן פנחס דיבר עם נתן האינסטלטור, וקבע איתו אחרי הצהרים. אחר כך הוא מיהר לעבודה, ואני נשארתי בבית לבד. ניגשתי למדיח ופתחתי את הדלת שלו. בתחתית המדיח היתה שלולית רצינית של מים. הסתכלתי על המים. הם הסתכלו עלי בחזרה. הסתכלתי עליהם שוב, ואז בא לי הרעיון.
רצתי לחדר העבודה של פנחס, הורדתי את ספר האוריגמי שהוא קיבל מתנה לבר-מצווה מדודה אחת רחוקה שבבירור מעולם לא פגשה אותו, קרעתי את עטיפת הניילון, דיפדפתי מהר ומצאתי את העמוד המתאים. לקחתי כמה גליונות נייר וקיפלתי אותם בקפדנות ע"פ ההוראות, עד שיצאו לי שלוש סירות קטנות ואחת יותר גדולה. לקחתי אותן ורצתי למדיח.
פ י ר א ט י ם !!! שמתי את שלוש הסירות הקטנות במדיח והשטתי אותן כה וכה. אלה היו שלוש אוניות סוחר ספרדיות, ששטו להן היישר ממרכז אמריקה להביא מהעולם החדש מתנות רבות למלך ספרד. הסירה הגדולה היתה אוניית פיראטים מפחידים, ואני הייתי הרב-חובל שלה. הסירות הקטנות שטו להן בביטחה במדיח, ובדיוק כשהתכוננו לעקוף את המסתובב שמוציא מים מלמטה הם נתקלו באוניה שלי. "מיצמיצ! תקו-----ף!" קראתי, והפיראטים שלי קפצו מהספינה אל שלוש הספינות המסכנות. הם לא ידעו מה היכה בהם.
תוך רבע שעה השתלטנו על שלוש הספינות הספרדיות, ואני התחלתי לעבור במרתפים שלהן ולספור את השלל. מה לא היה שם? היו שם תיבות מלאות במטבעות זהב ובתכשיטים מרשימים! היו חביות מלאות בירקות אקזוטיים שאף אחד באירופה לא הכיר! חבית אחת מלאה בבטטות, וחבית אחרת מלאה עד הקצה בעגבניות. עגבניות! אדומות ומרגשות! ואצטקי! היה שם אצטקי! הוריתי לכולם לקחת את כל השלל בחזרה לספינה שלנו ולהטביע את הספינות.
תיכננתי למכור את הבטטות והאצטקי למרבה במחיר, ואת העגבניות לשמור לעצמי, כי האדום שלהן מסתדר טוב מאד עם השחור והלבן שלי, אבל היה לי מסע ארוך בחזרה הביתה. הוריתי למלחים שלי לשוט בחזרה לאי שלנו, ופניתי למסתובב של הכלים לנום.
הוי, זה היה יום מסעיר ומרגש. לא כל יום מוצאים אצטקי! עכשיו פנחס הולך לראות משחק כדורסל אחד בטלוויזיה. אני חושב שאני אלך להתאמן בקפיצות בדיוק מול המסך. אני הולך לצד אחד של הסלון, רץ רץ רץ רץ ומנסה לקפוץ ולעבור את כ----ל הטלוויזיה בקפיצה אחת. פנחס לא כל כך אוהב שאני עושה את זה כשהוא רואה כדורסל, אבל הוא התחמק היום מללכת לחדר כושר, ולפחות אחד מאיתנו צריך לעשות ספורט.
ובלי קשר, תודה רבה מאד מאד הרבה לשירה'לה היקרה, שרק אתמול ניתקלתי בה וכבר היא שמחה אותי עד מאד. בואו נחזיק לה אצבעות כולנו שלא תצטרך לחכות חודש וחצי תמימים עכשיו.
ותודה גם לויקטוריה, שלאחרונה מצטטת ספרים שאני לא מכיר, אבל ראיתי פעם לפנחס על המדף, וחוץ מזה יש לה תמונה של הטייס עורך-דין ההוא מהסדרת טלוויזיה עם ההיא החצי פרסית שנראית לא רע בכלל, אם רק היתה משנה את התסרוקת שלה כבר, כך שרואים שויקטוריה היא בחורה מאד איכותית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
