רחבאל - מיומנו של פינגווין מחמד

פנחס קרא לי היום ונתן לי משימה חשובה:

- רחבאל, יש לי משימה חשובה לתת לך.

- מיצ! מיצמיצ מיצמיצמיצ?

- לא, זה לא יכול לחכות עד שתסיים בתצפית הינשורים שלך. הנח את המשקפת ובוא בבקשה, זה לא יקח הרבה זמן.

- מיייצ. מיצמיצ..

בימי שבת בבוקר אני אוהב לנסות למצוא ינשורים. יש לי משקפת שפנחס קיבל מסבא שלו לפני שנים רבות. היא מאד גדולה, מאד כבדה ורואים בה רק בצד ימין, אבל יש לה ריח של משקפת של סבא, ואני טיפוס מאד נוסטלגי כידוע. היום לא הייתי מאד אופטימי, כי היה קר.

הינשורים לא אוהבים קור. בקור הם נוהגים להתקבץ על ענף גדול או על מעקה, להצטופף קרוב קרוב ולצייץ שירי לכת רוסיים. חוקרי ינשורים בילו שנים ארוכות בחקר השאלה - למה ינשורים אוהבים צביקה פיק כשחם אבל כשקר הם אוהבים שירי לכת רוסיים. אין תשובה מוחלטת על זה, אבל הסברה הרווחת היא ששיריו של צביקה פיק מסובכים מדי עבורם, והם מעדיפים שירים פשוטים יותר כדי לא להתאמץ מדי. סברה אחרת היא שזו דרכם להביע מחאה בפני לוי לב שוקרון היחיד שקר להם מדי והם לא יכולים לעוף. רבות עוד יחקרו בנושא, אני בטוח.

הנחתי את המשקפת וניגשתי לפנחס.

- רחבאל, אני רוצה שהיום בערב אתה תדליק את הנרות. אני אחזור הביתה מאוחר היום, ועדיף שאתה תעשה את זה על-פני זה שלא יהיו נרות בכלל. מה נעשה עם כל הנרות אחרי החג? אני אוציא לך את הנרות והחנוכיה, ואתה תוכל להדליק. בסדר?

- מיצמיצ!

איזו משימה מעולה! מתאימה בדיוק לפינגווין מחמד שכמותי. במיוחד שפנחס אוריד את הנרות והחנוכיה לשיש. אני יכול להגיע לשיש אם אני מזיז את אחד מהכסאות במטבח למקום הנכון ולוקח את השרפרף הזעיק מהפלסטיק מהמרפסת מטבח. אני מטפס על השרפרף בקלות יחסית. לכיסא קצת יותר קשה לי לעלות, כי אני צריך להאחז בשיש ולהמתח ואז לקפוץ הופ! ולנחות על הכיסא. אחר כך אני מתיישר ונעמד ואז אני מגיע לחנוכיה בלי בעיות.

אתמול ביליתי שעות, כזכור, באימון הנרות, ולכן פיתחתי קשרים אמיצים איתם. ידעתי לבחור בדיוק את הנרות שיתאימו למשימה. יהופלד ויהוישי ישמשו כנר ראשון ונר שני, ויהושבע תהיה השמש, היא הכי מתאימה מכל קבוצת השמשים. ניסיתי לשים את שלושתם בחנוכיה ונתקלתי בבעיה הראשונה - הנרות דקים מדי, והם לא עומדים יציב בכנים הפעוטים שיש בחנוכיה! מה עושים? מה עושים?

נזכרתי שכשהסתננתי לגן הילדים והגננת הדגימה הדלקת נרות, היא שרפה את הלמטה של הנרות וככה הצליחה להעמיד אותם ביציבות רבה. אם זה עבד עם נרות סתמיים כמו הנרות שלה, בודאי זה יעבוד עם יהופלד, יהוישי ויהושבע שעברו אימונים מפרכים. אין בעיה, צריך גפרורים.

קפצתי מהכיסא לשרפרף, מהשרפרף לרצפה, והלכתי לקחת את הגפרורים. לפנחס אין שום דבר שאפשר להדליק איתו אש בבית! אין לו מצית, אין לו גפרור, כלום! איך אני אמור להדליק ככה את החנוכיה? בסוף מצאתי קופסת גפרורים גלמודה בקצה של המגירה של הסכו"ם הפושטי. יש לפנחס שתי מגירות עם סכו"ם, ובאחת מהן, בקצה, ממש מאחורי הסכינים שמשתמשים בהן רק כדי לפתוח קופסאות קרטון, התחבאו הגפרורים, עדיין ארוזים באריזת הניילון המקורית, כנראה מהיום שבו פנחס עבר לגור פה. מצאתי אותם ברגע האחרון ממש, לפני שהתכוונתי לגשת לשכנים ולבקש מהם גפרורים. השכנים של פנחס תמיד מציקים לי כשהם רואים אותי. הם צוחקים עלי בגלל שאין מילה לקול שהפינגווינים עושים. "האהא, פינגווין חונב שכמותך" הם קוראים לי. אני לא אוהב אותם כל כך.

אבל הגפרורים נמצאו, ואפשר להמשיך במשימה. טיפסתי לשרפרף ומשם הופ! לכיסא. הדלקתי גפרור אחד והצלחתי להדליק את יהושבע בקלות רבה. ידעתי שהיא תוכל לעשות את העבודה היטב. הרמתי את יהופלד והמסתי לו את התחתית. יהושבע כנראה הזדעזעה מהקרבה שלה לאחוריו של נר אחר, שמיד כבתה. נו טוב, כבתה. עוד פעם גפרור, עוד פעם יהושבע, עוד פעם יהופלד. הפעם זה עבד, רק שיהופלד טפטף על כל השיש של פנחס. מחר פנחס יצטרך לנקות.

ניסיתי להניח את יהופלד בכן שלו, והוא לא התייצב! אבוי! הוא נטה על צידו! מה עושים? ניסיתי שוב, וגם הפעם הוא לא התייצב! הוא נטה ימינה בזוית מפחידה! הצלחתי בסוף לייצב אותו ככה שהוא לא נטה לשום כיוון, אבל כל רוח קלה תפיל אותו. לפנחס יש חנוכיה מקולקלת!

עם יהוישי קרה אותו הדבר בדיוק. בינתיים יהושבע התחילה להצטמצם בצורה מסוכנת, והחלטתי שאין ברירה, צריך להתפשר, ואם תהיה שריפה - תהיה. זמזמתי לי את באנו חושך לגרש, והתחלתי להדליק. קודם יהופלד - בידינו אור ואש. יהופלד לא נדלק! רק כשהגעתי ל"הלאה אור" הוא נדלק. ואני סמכתי עליו! למרבה המזל יהוישי נדלק הרבה יותר בקלות.

כל שנותר הוא להניח את יהושבע בכן הזעיק שלה. אי אפשר! כל פעם ששמים אותה שם, החנוכיה נוטה על צידה! זה מסוכן מאד! מה אם איזה ילד ינסה להדליק נרות, ולא פינגווין? מאיפה ילדים יודעים להזהר ככה? בסוף הצלחתי לייצב אותה, את החנוכיה וגם את יהוישי ויהופלד. וזה לא היה קל.

ירדתי מהכיסא לשרפרף, משם לרצפה, החזרתי את הכיסא והשרפרף למקום, ונעמדתי מול החנוכיה כדי לראות את הנרות שלי בוערים בעליצות. איזה מחזה מרהיב! אני תמיד אוהב להצליח במשימות! עמדתי שם שתי דקות תמימות עד שהנרות נגמרו. עכשיו אני צריך להחביא את הכתמים של השעווה מתחת למחזיק סכינים של פנחס, כדי שגם מחר הוא יתן לי את אותה המשימה בדיוק. בחרתי כבר את הנרות למחר, ואני מעביר אותם עכשיו סדנת שיווי משקל, כדי שמחר אני אוכל להסתכל על החנוכיה דולקת שלוש דקות שלמות.

חג שמח!