כמו שכבר סיפרתי לפני כמה ימים, לוי לב שוקרון היחיד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. מאז שכתבתי את דבר העלמו ביומן שלי ניסו הרבה אנשים חביבים לעזור לי למצוא אותו בעצות מועילות עד מאד, אבל ללא הועיל. לוי לב שוקרון היחיד נעלם לו.
כבר הייתי מוכן להתייאש, עד שגיליתי עזרה ממקור לא צפוי: הבריטים שלחו משלחת מיוחדת כדי לחפש אותו! מחר לפנות בוקר תנחת החללית האנגלוסקסית ביגל 2 על פני מאדים, ומיכשור מיוחד ומתוחכם ביותר יגשש בסביבה הקרובה כדי למצוא חדשות מדעיות מסעירות. ומה יהיה מסעיר יותר מלגלות שלוי לב שוקרון היחיד החליט לצאת לחופשה ולהתרחק מהרעש והמהומה של חיי היומיום הלחוצים?
אני מאד מקווה שישדרו בשידור ישיר את ההתרחשויות של הנחיתה. מיד אחרי שעזרתי לפנחס להדליק נרות הערב (הוא הדליק, ואני תמכתי בו מוראלית והייתי הקול השני ב"אנו נושאים לפידים"). כבר עכשיו מצאתי את הנקודה הכי נוחה על הספה (אני רוצה לשבת על הכורסה, אבל שלומית לא מרשה לי אף פעם), ודאגתי לקחת כיבוד מקערת הפירות. לקחתי קלמנטינה אחת מעט מרירה, כי היא נשארה בודדה בקערה רק עם שלוש בננות, וכידוע לכולם פירות הדר לא מסתדרים טוב עם בננות.
אני מקווה שביגל 2 תמצא את לוי לב שוקרון היחיד שם. ללא ספק זה יהיה הישג שיאפיל אפילו על ההישג שהשיגה ביגל המקורית, לפני שנים כה רבות.
אני יכול לנחש שאתם מופתעים שאני מפגין כזו שליטה בתחום האסטרונומיה, אבל בעצם זה הגיוני. גדלתי כמו כל הפינגווינים כמעט על קרחון בקצה הדרומי של כדור הארץ. לא היו לנו אורות עיר שיפריעו לנו וגם לא טלוויזיה שתספק לנו עניין, כך שכל מה שהיה לנו לעשות בערב זה להקשיב ליחיאל בזמן שהוא מסביר מי שם את הצלב הדרומי בשמיים ולמה. יחיאל היה מורה מצויין. היה לו מבטא מעט מצחיק, ובעצם במקום להגיד "מיצמיצמיצ" יצא לו "מֶצמֶצמֶצ", אבל בסוף הצלחנו להבין אותו. אפילו הינשורים הדנים שנדדו אלינו בתקופת הקיץ נהגו להפסיק לקרוא הוט! הוט! כשהוא היה מלמד, ולהקשיב לו קשב רב.
טוב, אני צריך להתכונן לאירוע המשמח עד מאד, אני מקווה שמחר יהיו לי חדשות מעולות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
