לאחרונה הייתי עייף למדי, בגלל הילולת הסילבסטר שהיתה לי עם דריה. כבר מזמן לא נהניתי ככה. שיחקנו טאקי עד אור הבוקר. דריה שחקנית טאקי מעולה ממש, ואכן היא ניצחה אותי. אבל היא היתה מנצחת מאד נחמדה, וכלל וכלל לא רצה מסביבי תוך צהלות "ניצחתי! ניצחתי! מי מלך? מי פינגווין גמוד?" כמו שפנחס עושה. אני תמיד אשמח לשחק עם דריה טאקי. עם פנחס פחות.
למרות שהייתי עייף, היום התעוררתי מוקדם מאד. ציחצחתי שיניים, הברשתי את הפלומה, צבטתי מעט בלחיים כדי שיאדימו קלות (אני יותר חינני כשאני סמוק), והתיישבתי מול הטלוויזיה לראות מה עלה בגורל Spirit - החללית הזעיקה והאמיצה ש-NASA שלחו למאדים.
פנחס לימד אותי פעם איך להפעיל את הטלוויזיה אצלו (זה סבוך מאד, צריך ארבעה שלטים שונים, וחייבים להדליק בסדר הנכון אחרת יש קווים על המסך). עברתי על השלבים אחד אחד, והטלוויזיה נדלקה. התחלתי לעבור על התחנות אחת אחת, אך אויה! אפילו לא תחנה אחת שידרה את האירוע!
לא ידעתי את נפשי מרוב צער. חישבתי להכנס בחזרה למסתובב של הכלים ולהתייפח, כמו שאני כל פעם עושה כשהבעיות קשות מדי ואני לא מצליח להתמודד איתן. החלטתי כמוצא אחרון להעיר את פנחס:
- מיייייצמיצ.
- חרררר חרררררר.
- מיייייייצמיצ.
- ZZZZZZ
- מיצמיצ!
- מה? מה? אה, רחבאל. מה יש?
- מיצמיצ, מיצ מיצמיצמיצ מיצ מיצמיצמיצמיצ! מיצמיצ, מיצ מיצמיצמיצ מיצמיצמיצ!!
כבר בכיתי ממש.
- זה בסדר, זה בסדר, רחבאל. אין בטלוויזיה אבל יש להם שידור באינטרנט, בוא אני אסדר לך. אל תבכה.
משכתי באפי והלכתי אחרי פנחס. הוא הדליק לי את המחשב וכיוון אותו לתחנה של NASA. הוא הדליק את הרמקולים ושאל אותי "נוח לך? אתה רואה טוב? להגביה לך את השרפרף?" "מיצמיצ" עניתי בתקווה, והתרכזתי בנעשה מולי על המסך.
ראו שם המון אנשים יושבים בשקט מופתי וממתינים, בדיוק בדיוק כמו שאני הייתי באותו הרגע. פתאום הם התחילו למחוא כפיים ולשמוח. כמובן שהצטרפתי אליהם בקריאות "מיצמיצ!" וסיבובים במקום. אני מתאמן בלקפוץ ולעשות סיבוב מלא סביב עצמי. אני עוד לא כל כך מצליח, אבל אני כבר יכול לקפוץ כשהפנים שלי קדימה, ולנחות כשהפנים שלי לקיר בצד ימין. ככה בדיוק קפצתי.
מיצמיצ! ימינה. מיצמיצ! אחורה. מיצמייייצ! שמאלה. התחלתי להתעייף, אבל היתה לי רק עוד קפיצה אחת לעשות. מיייייצ מייייייצ מיייייצ! והפנים שוב קדימה. כך חגגתי לי עם כל האנשים שהיו על המסך. אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהאיש השמן עם הזקן משם גם צהל "מיצמיצ".
אחר כך ראיתי את מסיבת העיתונאים. לא הבנתי אותה כל כך, כי הם דיברו מהר ובאנגלית, אבל אני חושב שהם היו מאד מרוצים מזה שהרוח ניקתה להם את האזור שהחללית נחתה בו. אני חושב שזה מאד נאה מצד הכוכב לדאוג כך להכנסת אורחים. הרי גם כשאורחים מגיעים לפנחס הוא מיד מנגב אבק היטב ומכסה את הכורסה של שלומית כדי שהם לא יתפתו לשבת עליה. הם גם כל הזמן מחאו כפיים שם. אם הם היו יודעים לצהול "מיצמיצמיצ" שמחתם היתה שלמה.
פנחס סיפר לי שבעוד שלושה שבועות יש עוד חללית אחת שנוחתת. לוקח לה יותר זמן כי היא צריכה להגיע ע------ד הצד השני של מאדים, וזה רחוק מאד. למרות שלדעתי עם האופניים שלי היה לוקח לי רק שבועיים להגיע, ולא שלושה. אולי זו חללית זעיקה במיוחד, שקשה לה להתמצא בדרך בסביבה זרה שכזו. אני מקווה שגם היא תנחת בהצלחה רבה, ושדריה תבוא שוב לשחק איתי טאקי, כי אני כבר מעט מתגעגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
