בעוד אני מחכה לעדכונים מ-NASA על החללית הגיבורה שמטיילת במאדים, הסתובבתי לי פה בין היומנים באתר. ומה אני מגלה ביומן של טל? מי עומד לו על קרחון בתמונה שמתנוססת בראש היומן, אפילו מעל הכותרת?
זבדיאל!
כמה אני אוהב את זבדיאל! למדנו ביחד בבית-הספר שבשכונה הישנה שלי, לפני שעברנו דירה כולנו לקרחון החדש והמהודר יותר. ההורים של זבדיאל לא רצו לעבור. זבדיאל אמר שזה בגלל שאבא שלו לא אוהב את הנוף מהקרחון החדש, אבל אני שמעתי שמועות שלאמא שלו היה פחד גבהים.
זבדיאל היה החבר הכי טוב שלי בבית-הספר הזה. את כל השיעורים עשינו ביחד. אני עשיתי לו את השיעורים בשיעורי דיג, והוא לימד אותי תרגילים בהחלקה. רק בזכותו התקבלתי אחר-כך להקבצה א'2 בהחלקה בחטיבה. אחרי הצהרים אחרי שהיינו עושים שיעורים היינו הולכים למצודה שלנו בקרחון מאחורי השיח. ישבנו שם עד שהחשיך. פעם אחת הוא היה השודדים שמנסים לחדור פנימה למצודה ולגנוב לנו את הקרח, ופעם הוא היה שודדים שמנסים לחדור פנימה למצודה ולגנוב לנו את הדגים. הכי מצחיק כשהוא היה שודדים שמנסים לחדור למצודה ולהחביא את הקרח בתוך הדגים.
אוי, זבדיאל, זבדיאל. מעניין איפה הוא עכשיו. אני מקווה שהוא הגשים את החלום שלו להיות רועה כלבי ים כשהוא יהיה גדול. אולי פעם כשיגיע לארץ קרקס, נגלה שהוא המאמן של כלבי הים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
