הוי, איזה שבוע מלא התרחשויות עבר עלי. כבר מזמן אני לא זוכר שבוע כזה מרגש. מאורע רדף מאורע, התנהלות רדפה התנהלות, ובכלל קרו דברים רבים ומצויינים למדי.
הכל התחיל בשבוע שעבר, כשפנחס סיפר לי שהחללית השניה הגיעה למאדים, ושהחללית הראשונה מעט חולה. למרות העייפות הרבה שתקפה אותי בגלל המאבק באיתני הטבע, הייתי מודאג מאד. אני דואג לשתי החלליות האלה. בסופו של דבר הן די דומות לי. גם הן גמודות, גם הן נזרקות לסביבה שהן לא כל כך מכירות וצריכות ללמוד להתנהג בה כמו שצריך. זה לא קל. מצבן מכמה בחינות קשה משלי, כי הן לא יכולות לנפנף בכנפיים שלהן בחוסר שביעות רצון כדי לסמן לפנחס שכדאי להגביר את המיזוג. מצד שני, לי אין שישה גלגלים, כך שאי אפשר להגיד שמצבן לחלוטין גרוע יותר.
החלטתי שאני צריך לעזור להן. במיוחד לחללית שנפלה למשכב, ובודאי מרגישה בודדה למדי שם למעלה, אבל גם לאחותה הצעירה שעדיין אפילו לא למדה ללכת. היתה לי תוכנית די פשוטה. אני אבוא לבקר אותן ואביא להן תשורות נאות שישמחו את ליבן. חוץ מזה, אם הן ירשו לי, אני אקח רכיבים מאחת ואתן לשניה, כדי שהחללית החולנית תתאושש ותתגבר על החולי שתקף אותה.
קודם כל הייתי צריך למצוא תשורות. מה יכול לשמח את ליבן של חלליות זעיקות באמצע כוכב זר ושומם? מה שמשמח כל אחד כשהוא בודד - בלון גדול ומבריק. הלכתי לחנות בלונים השכונתית. המוכר כבר מכיר אותי, כי פנחס הציג אותי בפניו לפני חודשים מספר:
- זה רחבאל, הוא פינגווין המחמד שלי. הוא מאד אוהב בלונים. אם הוא מבקש ממך בלון, תן לו בבקשה.
- אבל סליחה, אדון פנחס, איך אני אדע שהוא מבקש בלון?
- רחבאל, תבקש מהאדון הנחמד בלון
- מיצמיצמיצ.
- רואה? ככה הוא מבקש בלון אדום. רחבאל, תבקש עכשיו בלון ירוק.
- מיצמיצמיצ.
- אה, הבנתי, בסדר אדון פנחס, אתה יכול לסמוך עלי.
ניגשתי אליו ואמרתי "מיצמיצמיצ, מיצ, מיצמיצ". מיד הוא נתן לי שני בלונים כחולים ואחד ירוק. את הבלונים הכחולים לקחתי בשביל שתי החלליות, ואת הירוק שמרתי בשבילי שיהיה לי פרס משמח כשאני אחזור מהטיול.
כל שנותר היה להגיע למאדים. לקחתי את ספר המפות של פנחס וחיפשתי היטב. זה כנראה היה ספר ישן, כי מאדים לא הופיע בו. נכנסתי לאתר של אגד וביררתי מתי יוצא האוטובוס הראשון בבוקר למאדים. האתר לא היה מעודכן - גם בו לא הופיעו הקווים למאדים. אפילו לא המאסף. נותרה לי רק ברירה אחת - הינשורים.
אני בטוח שכולכם עוד זוכרים איך הינשורים עזרו לי להגיע לביקור אצל קטי ורעואל. החלטתי להשתמש באותו התרגיל. הבעיה היתה לגרום לחלליות לנגן מספיק חזק שיר של צביקה פיק, כדי שהינשורים ירצו להגיע לשם. חשבתי וחשבתי, ואז נזכרתי בפרסומת החדשה של צביקה פיק לטלפון סלולארי כזה או אחר. הפרסומת שבה הוא רוקד בחינניות רבה ומסביר גם את השיר שהוא שומע. מיד פניתי בבקשה נרגשת למשרד הפרסום, שינסו לשדר את השיר מהחלליות במאדים, כי רק ככה אני אוכל להגיע לשם. הם הסכימו! וכך, ביום שני בבוקר החללית הבריאה התחילה לזמזם את הפרסומת, כשמדי פעם היא משדרת "טירוף-רוף-רוף". החללית החולה לא נשארה חייבת ומיד ענתה "מדליק-ליק-ליק". דרכי למאדים היתה סלולה.
התיישבתי על האופניים, החזקתי ביד אחת שני בלונים וביד שניה את שרשרת הינשורים ואמרתי להם "תקשיבו! צביקה פיק מדגים טלפון סלולארי!". הם נעמדו כולם על אדן החלון והקשיבו בריכוז. הינשור שבראש השרשרת היטה את ראשו שמאלה והתרכז כל כך חזק שהוא התחיל לפזול מעט. הינשור משמאלו היטה גם את ראשו שמאלה והתחיל לפזול גם הוא. אחרי כמה דקות כל הינשורים היטו את ראשיהם שמאלה וניסו להקשיב היטב. לפתע הינשור שבאמצע השרשרת הזדקף, נעמד, עצם עיניו ואמר "הוץ!". כל הינשורים הביטו בו בהפתעה, ואז לאט לאט התחילו גם הם לקרוא "הוץ! הוץ!" בדיוק ביחד עם ההסברים המפורטים של צביקה על השיר. ידעתי שאפשר לסמוך עליהם.
יצאנו לדרך. נחתנו ליד החללית הבריאה, והינשורים פרשו לנוח מעט. הדבר הראשון שעשיתי הוא לתת לחללית את הבלון שהבאתי לה. היא מאד התרגשה, ואפילו הזדקפה על שני גלגליה הקדמיים לכבודי. הסברתי לה שאני רוצה ללכת לבקר את אחותה, ואולי לתת לה רכיב או שניים כדי שתבריא. החללית מיד הסכימה לנדב לי אום אחד בוהק ושקיק שמיועד לשמירה של אבק מאדים איכותי. שמחתי מאד ודיוושתי לי במרץ לחללית השניה, שנמצאה כ------ל הדרך בצד השני של הכוכב.
כשהגעתי אליה מצבה היה בכי רע. היא השתעלה כל הזמן, וראו עליה גם שהיא סמוקה מאד מרוב חום. נתתי לה את הבלון, את השקיק וגם את האום המבריק. היא הסתכלה עלי בבלבול מסויים, כנראה בגלל החום. קשרתי לה את הבלון לגלגל האמצעי הימני, ושמתי את האום במקום המיוחד שלו. את השקיק קיפלתי היטב והנחתי על האדמה לפני החללית, כדי שתהיה לה מוטיבציה להתאושש ולקחת אותו.
אני לא אלאה אתכם בכל פרטי תהליך ההחלמה, אבל כמו שכל מי שעוקב אחרי העניינים יודע, הטיפול הצליח, והחללית בדרכה להחלמה מלאה. הינשורים החזירו אותי הביתה אתמול בלילה. ומה גיליתי כשחזרתי הביתה? שיש לי הפתעה משמחת במיוחד שמחכה רק לי! בלון ירוק! הידד!
בינתיים בזמן שלא הייתי קרו דברים רבים פה בבית, אבל עליהם אני אספר כבר מחר. עכשיו אני הולך לבדוק אם פנחס סיים לראות את משחק הכדורסל המטופש שלו, ורוצה לראות איתי את המירוץ למיליון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
