גם קרצפית תהיה מצויינת. עדיף אם אפשר שיהיו פיגמים, כי כידוע הקרצפים הפיגמים הכי מוצלחים.
לפנחס היתה קרצפית. היא היתה מגיעה כל יום שישי בשמונה בבוקר בדיוק, אומרת "יש אוטובוס מאחר", מציינת "יש קר" ומתחילה לקרצף. ארבע שעות תמימות היתה מקרצפת, ואז צועקת "פנחס! צריך כסף!" והוא היה יוצא מהחדר שבו הוא התחבא כל זמן הקרצוף, הודה לה מאד ושילם לה. ככה כל יום שישי, עד שפתאום הפסיקה ונעלמה. עכשיו פנחס צריך קרצף.
ויותר משפנחס צריך קרצף, אני צריך קרצף. ביום שישי שעבר פנחס ניסה לנקות לבד את הבית. כמובן שהוא מיד גייס אותי לעניין. "רחבאל, הקרצפית לא תבוא יותר, עכשיו אנחנו צריכים לנקות את הבית. בוא נתחיל להוריד אבק בחדרים". הוא לקח מטלית וחוט, קשר אותה מסביב לזנב שלי ושלח אותי להסתובב על המדפים. "מיצמיצמיצ!" מחיתי, אבל הוא אמר "מה איכפת לך? תסתובב קצת על המדפים, זה לא קשה. ותבדוק אם יש סדקים בטיח, אולי בשבוע הבא נסייד.
אז הסתובבתי על המדפים, אבל עשיתי את זה באיטיות רבה. כשסיימתי עם המדפים, פנחס כבר סיים עם חדר השינה והאמבטיה, ואמר "טוב, אני אלך לנקות את המטבח, למה שלא תשאב אבק בינתיים?". הסכמתי, אחרת הוא היה נותן לי לנקות את החלונות מבחוץ, כי אני ציפור וציפורים לא פוחדות לעמוד על אדן החלון.
פנחס הוציא בשבילי את שואב האבק מהמחסן, חיבר אותו לחשמל ואמר "תשאב בחדר הזה, ואז תקרא לי ואני אקח את השואב אבק לחדר השני כדי שתוכל לשאוב שם". והפעיל את השואב. "ווווווווו-ההההווווווווווםםםםםםםםםםם!" אמר השואב לפתע! אחזתי בצינור שמחובר אליו הזהו ששואב אבק, וניסיתי לשאוב אבק מהפינה של השטיח. "וווהווווו ווווהוווווו" אמר השואב, והצינור התחיל להתנועע בפראות. בגלל שאני פינגווין זעיק, לא הצלחתי להחזיק אותו טוב מדי ופחדתי שהצינור יעיף אותי על הקיר. לכן עזבתי אותו וקפצתי ה------ופ למקום שנראה לי הכי בטוח באותו הרגע - השואב עצמו.
זה שואב כחול וגלילי, בערך בגובה שלי, ואני נעמדתי עליו, רק כדי לגלות שהוא כנראה מאד לא אוהב פינגוויני מחמד זעיקים שקופצים עליו. מרוב שהצינור התרוצץ לו בחדר מקיר לקיר, השואב התחיל להסתובב! ואני עליו! "מיייייייצ! מיצמיצמיצ מיייייייייייצ!" צעקתי לפנחס, שמיד הגיע וניתק את השואב מהחשמל. "מיצמיצ, מיצמיצמיצמיצמיצ!" אמרתי לו אחרי שהסדרתי את נשימתי. אין שום סיכוי שאני עוד פעם שואב אבק? "בסדר, רחבאל, אני אשאב אבק. אתה לך לשטוף את המרפסת".
הידד!
אני מאד אוהב לשטוף את המרפסת. יש צינור ירוק גדול שאפשר להשפריץ בו על הרצפה וגם על הכסאות ואפילו על העוברים ושבים למטה. לקחתי את פיטר הצפרדע והנחתי אותו על המעקה, שקצת יהנה בשמש וילמד איך שוטפים מרפסת. פתחתי את הצינור והתחלתי להשפריץ סביב סביב. כמה חול היה על הרצפה! זה היה כמו לשטוף את מדבר סהרה! המים זרמו וזרמו, והחול לאט לאט נשטף לביוב. פיטר הסתכל על הנעשה בחוסר עניין בולט. עדיין לא הבנתי עד הסוף מה הדבר שהכי מטריד אותו.
"רחבאל" - קטע פנחס את מחשבותי - "חבל על כל המים, עכשיו צריך לייבש את הרצפה". הוא צודק. אני כל הזמן שוכח שלוי לב שוקרון היחיד אומר שחסרים לנו מים. סגרתי את הצינור והתחלתי להוביל את המים שנשארו לפתח הביוב. פנחס עושה את זה עם מגב, לי יש דרך יותר מוצלחת מזה. אני נעמד בקצה המרוחק של המרפסת, נושם עמוק, רץ רץ רץ רץ וקופץ על הבטן. כך אני מחליק והמים איתי לכיוון הביוב. אחר כך אני קם, חוזר לקצה המרוחק של המרפסת, נושם עמוק, רץ רץ רץ רץ ו-ויייייייייי! שוב קופץ על הבטן ומחליק לי לכיוון הביוב. לפעמים אני מגוון ומחליק על הגב, ולפעמים על הצד. אני מנסה למצוא דרך להחליק על הגב תוך כדי השפרצת מים בקשת מהפה, אבל זה עדיין קצת קשה לי.
אחרי עשר דקות בערך המרפסת היתה יבשה לגמרי. לקחתי את פיטר, שאפילו לא ביקש להצטרף פעם אחת מרוב שהוא טרוד, וחזרתי הביתה. "רחבאל! אתה משאיר טיפות מים על כל הרצפה בסלון! לך להתנגב!" פנחס גער בי. הלכתי להתנגב. הוא עוד ניסה לבקש ממני לשטוף רצפה אבל סירבתי בכל תוקף. יש גבול! אני לא קרצף!
יש לי תחושה שאם לא נמצא קרצף פיגמי איכותי בקרוב, פנחס יתן לי לנקות את התנור, כי אני יכול להכנס פנימה כולי ולא צריך להתכופף כמוהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
