לפני כמה ימים החלטתי שצריך לברר אחת ולתמיד למה פיטר הצפרדע כל הזמן טרוד ונוגה. מאחר והבנתי שהוא לא יענה לשאלות שלי בנושא, הגעתי למסקנה שצריך להשתמש בדרכים נכלוליות יותר לברר את הסוגיה. החלטתי לעקוב אחריו. כבר מזמן יש לי תחושה שכל לילה פיטר נעלם לו וחוזר רק לפנות בוקר. הגיע הזמן להבין לאן הוא הולך, והאם זה קשור למצב הרוח העכור שלו.
כרגיל אצלי, אני לא משאיר שום דבר ליד המקרה, ומתכנן הכל בקפידה. כיוונתי שעון לשתים-עשרה בלילה, בדיוק כשפנחס הולך לשירותים (פנחס מאד סדיר מאז שגילו לו את סגולות מיצוי השזיפים), הכנתי מסכה שחורה כזו שכורכים מסביב לעיניים כדי שלא יזהו אותי, לבשתי את בגדי החורף ששירהל'ה הכינה לי, והתחבאתי בארון החשמל בחדר מדרגות. בזמן שחיכיתי בארון החשמל, גיליתי שהשכנים השאירו בו את הקורקינט של אחד הילדים שלהם. הידד! יהיה לי גם כלי תחבורה!
בערך באחת בלילה הדלת של הבית של פנחס נפתחה כדי חריץ צר, ופיטר התגנב דרכה החוצה בחשש. הוא ניתר בגמישות לא אופיינית - פוייייייייינג - והזמין את המעלית. בכלל, כל ההתנהלות שלו היתה הרבה יותר חרישית, דרוכה ודינאמית מאשר בדרך כלל. ברור היה שמשהו עומד לקרות.
נתתי לו להכנס למעלית, והזמנתי מיד את המעלית השניה כדי להמשיך לעקוב אחריו. שמרתי ממנו מרחק בטוח, שלא יחשוד בי, למרות שלא ברור לי איך הוא היה יכול לזהות אותי. היתה לי מסכה, בגדי חורף וקורקינט. פיטר יצא לרחוב, ושם פעמיו לכיוון המרכז המסחרי. גלשתי חרישית מאחוריו, ובלשתי היטב.
הוא ניגש לקבוצת נערים שהרעישה, נעמד לידם ואמר בקול באס מרשים ומפתיע "קווה קווה". הם הסתכלו עליו, הסתכלו אחד על השני ומיד התחילו לצחוק. "תראו, זו הצפרדע שלוחמת בפשע שמספרים עליה! תראו כמה היא זעיקה. בואו נדרוך עליה ונסיים את כל האגדה האורבנית הזו אחת ולתמיד". "קווה!" אמר פיטר, זינק ונתלה בשיניו בעכוזו של אחד מהם. "תורידו אותה ממני! תורידו אותה ממני! יש לי צפרדע-לוחמת-בפשע שנושכת לי בטוסיק!" אבל פיטר התעקש ולא ויתר. הם ניסו למשוך אותו מהנער המסכן, אך פיטר היה קשוח ולא ויתר. בסוף הם אמרו "בסדר, בסדר, צפרדע, נלך בחזרה הביתה, אנחנו נכנעים" והלכו. פיטר קרקר לעצמו "קווה קווה" מלא סיפוק והמשיך הלאה.
מסוקרן למדי, המשכתי לבלוש אחריו. הוא עבר לו ברחובות השכונה, עבר ליד המכולת של צדקא ובדק שהסורגים סגורים כמו שצריך, קיפץ במדרגות ווידא שבית-הכנסת בטוב, והמשיך לכיוון התחנה המרכזית. כידוע בתחנה המרכזית תמיד נרקמים עסקים אפלים באישון לילה. כשהוא נכנס למגרש החניה הגדול בתחנה, אפשר היה לראות קבוצת אנשים מתגודדת ומתדיינת רבות "אני אתן לך אלף בשביל זה. לא, לא אלף, אלפיים. אלף! אלפיים! אלף! אלפיים! תזהר ממני! אלפיים! תזהר אמרתי! אלפיים!" וסכין נשלף.
"קווה!" רעם פיטר, וזינק אל החבורה. הוא תפס אותם בהפתעה. מיד הוא נצמד למכנסיו של אחד, והעיף אותו ימינה. האחרים התעשתו וניסו לתפוס את פיטר. הם קפצו עליו כולם, ולרגע נראה כאילו פיטר המסכן ימעך מתחת לערמת האנשים. אך לא היא! פיטר התחמק לו ביניהם ויצא מחוץ לערמה. משם הוא תפס אותם אחד אחד ברגליים והשליך אותם לכיוונים שונים. אחרי שקמו וניערו את בגדיהם מהאבק ומהגריז, הם התפזרו מושפלים לגמרי. לא קל לחטוף מכות מצפרדע.
פיטר עוד זרק אחריהם "קווה קווה" שנון, ושם פעמיו בחזרה הביתה. הגענו בחזרה בערך בארבע וחצי לפנות בוקר. פנחס כבר מזמן נחר לו. פיטר חזר לנוח על הקופסה שלו, ואני הלכתי לישון במסתובב של הכלים מלא הערכה לצפרדע הזעיקה שלנו שלוחמת בפשע בגבורה.
אני חושב שאני אגלה לו שאני יודע על החיים הכפולים שהוא מנהל, ונלך לרתום את כישוריו למאבקים חשובים באמת. נלחם באנשים שמגיעים לתור של השישה מוצרים בסופר עם עגלה מלאה, וגם באלה שפונים ימינה מהנתיב הכי שמאלי כי לא נאה להם לעמוד בתור כמו כולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
