שלום! מיצמיצמיצ!
כבר שנים לא הייתי פה. כמעט שנתיים ליתר דיוק. מאז אותה מסיבת יומולדת מהוללת שערכו למעני כל החברים שלי.
למי שתהה, אחרי מסיבת יום ההולדת התקבלתי לפוסט-דוקטורט באוניברסיטה ידועה בחוף המערבי. לא יכולתי לסרב להצעה כה מפתה, ונסעתי מיד. ביליתי את רוב זמני במחקר איכותי, ובשעות הפנאי עברו עלי כמה הרפתקאות ראויות במיוחד - אני אספר עליהן בהמשך.
וכך, בעודי חוקר ומבלה, מבלה חוקר, צילצל הטלפון. זה היה פנחס על הקו.
"רחבאל!" הוא אמר, "אתה צריך לחזור הביתה. לא לא, לא קרה שום דבר, אבל עליזה ואני נזדקק לעזרתך בכל מיני עניינים, ומאד נשמח אם תהיה פה. אתה לא יכול להמשיך את הפוסט דוקטורט שלך מהבית?"
התלבטתי במשך יומיים אם להשאר או לחזור. מצד אחד, לא כל יום פנחס ועליזה זקוקים לי עד כדי כך. מאידך, הייתי בעיצומו של מחקר מהפכני שיכול לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על מפות שולחן לבנות. דילמה. בסופו של דבר פנחס הבטיח לחבר לי אינטרנט במסתובב של הכלים, והחלטתי לחזור. ארזתי את מטלטלי, לבשתי משקפי שמש והמתנתי למטוס שלי שיגיע.
הגיע, ועכשיו אני שוב בבית - עדיין מתרגל לריחות המוכרים ולמבטא הישראלי הידוע. בגלל שנחתתי ממש לפני כמה שעות, אני עדיין מטושטש קמעה. אחרי שאתאושש אספר יותר על קורותי, וגם אסביר למה בעצם פנחס ועליזה קראו לי.
מיצמיצמיצ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
