ב"ה ההריון מתקדם בצורה תקינה. אבל מפלס הלחץ עולה עם כל יום שעובר.

ההריון הקודם הסתיים בשבוע 14

הקודם לו הסתיים בשבוע 17

וזה שלפניו הסתיים בשבוע 26

אז יש לי כמה ציוני דרך לעבור עד שאוכל לנוח על זרי הדפנה (לנוח אני אמורה לעשות כבר עכשיו...)...

הזריקות די בסדר.

כלומר, לחלוטין נמאס לי להזריק. נמאס לי להתעסק באלכוהול, צמר גפן ומזרק

אבל בסדר

אני מוכנה לסבול את זה.

גם הקרטיה (כדורים לדילול הדם) הולכים בסדר. אני בולעת יחד עם החומצה פולית (5 מ"ג למקרה שתהיתם...)

הסבל העיקרי שלי כרגע הוא נרות הפרוגסטורון

מפאת הצניעות לא ארחיב את הדיבור אבל זה לא סימפטי, בלשון המעטה...

הדימומים פסקו לכמה שבועות. היו לי איזה 6 שבועות של שקט

ביום שישי קיבל את פניי דימום קטן נחמד.

אחרי שהתאוששתי מההלם נזכרתי שהיום יום שישי- ומוקד הנשים סגור!

יש לי הפניה לאולטראסאונד (להלן א"ס) ורציתי לממש אותו לראות שהכל בסדר,

שיש עובר עם דופק

אבל כל התורות ליום שישי היו תפוסים!

מזכירה חמודה אחת הציעה לי לגשת לטר"מ ושם לראות רופא נשים.

אז יום שישי, יש עוד כמה דברים לסיים לפני שבת (מנה אחרונה למשל...), ואני מוצאת את עצמי בדרך לטר"מ.

קיבלו אותי מהר ושלחו אותי לבצע בדיקות (הידעתם שבטר"מ מקבלים תוצאות בדיקות דם ושתן במקום? מדהים...)

הרופא אכן ראה דימום מהרחם אבל אמר שהוא הפסיק

והעיקר- יש דופק!

יש תנועות!

יש עובר!

ברוך ה'!

אז יש המטומה

ויש דימום

אבל אני מקווה שהכל ירגע שם

ובקרוב.

בהריון הקודם הדימומים היו באותם שבועות (5, 12)

אבל הפעם יהיה אחרת, נכון?

הפעם אני מטופלת.

אין לי כוחות לסרטים האלה.

או כמו שכתבה חברה-

להיות בהריון בשאנטי

ללדת בשאנטי

איזה חלום.

בעז"ה אעדכן בשורות טובות.

:-)