קשה לתאר חיים בכמה מילים בודדות... |
| 2/2006
הבית של השבלול
עדכון: את הקטע הבא כתבה אישה מקסימה ממש. קיבלתי אותו באימייל. לאחר איתורהּ, מצאתי שזו חברת מסנג'ר שלי בשם שערי...
לדגים שלי יש אקווריום יפה וגדול.
שמתי להם שם צמחים יפים, ואבנים צבעוניות.
יש להם אוכל, כל היום, כמה שהם רק רוצים, וחמצן ממכשיר מיוחד.
לדודים שלי יש כלב בתוך מלונה.
המלונה שלו מאוד נחמדה ויפה. יש שם צלחת לדוגלי, ועוד צלחת שבה שמים לו מים נקיים.
מסביב למלונה יש לו משחקים מיוחדים לכלבים, והוא נכנס ויוצא כל היום.
פעם הייתי בחוות סוסים.
לסוסים יש אורווה גדולה גדולה עם הרבה קש על הרצפה.
בצד יש מקום עם סככה, שם הם ישנים.
ועל דפנות האורווה יש להם אבוס, ממנו הם אוכלים ושותים כל היום.
ולשבלול,
לשבלול יש בית קטן וצפוף. אין בו הרבה מקום,
בשביל להיכנס אליו הוא מתקפל. לאכול הוא יוצא החוצה.
לכולם יש בית, לכל אחד הבית המתאים לו.
רק לי אין בית.
פעם היה לי בית, בית גדול ויפה, עם 2 קומות, עם אקווריום גדול בכניסה, עם מתקנים בחצר, ועם שולחן להכנת שעורי בית.
היה לנו בבית גם מטבח, שאמא בישלה בו, ומכונת כביסה, והרבה ארונות בגדים, וספרים.
כל זה היה פעם...
היום אין לנו בית.
יש לנו רק חדר, ועוד חדר, ועוד חדר.
מטבח אין לנו, אז אנחנו אוכלים בחדר אוכל גדול, יחד עם הרבה אנשים.
מכונת כביסה אין לנו, אז אנחנו משתמשים בשרותי המכבסה.
בחדרים שלנו יש מקום רק למיטות, אז כל מה שהיה בארונות אבא ארז בתוך מכולה גדולה מאוד.
לכן אין לי כעת את הדובי שלי, ולא את הסוודר שאני אוהבת.
קר לי במלון בירושלים, אז אמא קנתה לי סוודר חדש.
כשאני רואה ליד המלון שבלולים, אני חושבת שכיף להם.
אפילו שהבית שלהם כל כך קטן,
כי - אי אפשר לנתק אותם ממנו
ולאמיצים מבינכם -
בואו תראו איך מנתקים אנשים מהבית שלהם.
מהיקר להם.
מהאחים שלהם.
מהעם שלהם.
לו רק היינו שבלולים
זה לא היה קורה
וזו לא היתה מהדורת חדשות
| |
| כינוי:
שלומצי ש
בת: 40
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
