קשה לתאר חיים בכמה מילים בודדות... |
| 4/2006
זהירות!
פוסט טעון לפניך :)
המבינים החכמים הבינו נכון.
טוב לי איתו ב"ה, ואני מקווה שבעזרת אבא שבשמים,
זה גם ימשיך ככה.
אז אני אמנם רגועה תודה לא-ל,
כמו שעלה מכאן,
אבל יש דברים שמוציאים אותי מהרוגע הזה.
מנסים בכל כוחם לערער את השלווה שלי
או לפחות משתדלים.
(כן. זו כנראה ההשתדלות שלהם... גם הם צריכים משהו, לא?!)
וחוץ מזה, מישהו בכלל אמר שכל העסק הזה אמור להיות משהו רגוע?
אמממ... לא נראה לי.
השדכנית מדברת איתי הרבה בין הפגישות.
בפגישה האחרונה היא החלה לשאול אותי אם "התחלתם לדבר כבר דברים רציניים". השאלה היא לְמה בדיוק היא מתכוונת? מה הם דברים רציניים שצריך לדבר עליהם בפגישות? אנחנו מריצים סיפורים, ומידי פעם עולה סוגיה בה אנחנו דנים, ולאחריה ממשיכים בהא ודא. צוחקים הרבה ונהנים. אבל מה הם הדברים הרציניים האלו? לְמה כדאי שאכין את עצמי?
כן. מלחיצים אותי המילים האלו של "גדולים"...
דברים רציניים... עוד משהו?
אני מרגישה שאני לא בוחנת את העניינים באובייקטיביות הראויה. אני מרגישה שאני באה לפגישות "מסונוורת", מין תחושה שכל מה שהוא יגיד ימצא חן בעיני, למרות שאולי זה לא יהיה ככה במציאות (כלומר שלא אסכים עם דבריו...). אני מפחדת מזה.
מאוד.
זה 'ממש לא עסק' לבוא בגישה כזאת לפגישות.
(אבל הכל נראה באמת מעולה ומבטיח. אוף איתי. מה אני יכולה לעשות?)
[אני אחלה בלתת לעצמי מוסר
אחד התחביבים
אחד הכשרונות
(האהובים. אם כבר...)]
ועכשיו, מסיבות שונות, נראה שיד ההשגחה רוצה שנאט את הקצב ולא ניפגש כ"כ בתכיפות.
הכל משמים
אבל בכל זאת,
זה לא פייר :(
אה. והסתפרתי.
מדורג.
זה יפה רק בפן.
ככה סתם, השיער לא נאסף לי באופן נורמאלי
כמו שהייתי רגילה עד עכשיו.
יש כל-כך הרבה דברים שאני עוד צריכה להתרגל אליהם.
נראה לי שזה הקל מכולם.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
שלומצי.
| |
| כינוי:
שלומצי ש
בת: 40
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
