קשה לתאר חיים בכמה מילים בודדות... |
| 5/2006
ואיך אני מתלוננת?
נורא קל להודות לקב"ה על כל הטוב הזה, על הניסים שליוו אותנו עד שניפגשנו, ובכלל במשך כל הפגישות.
נורא קל.
אבל אז כשמגיעים נושאים טריוויאליים שכאלה, פתאום נראה שכל הטוב מתגמד. שטויות שכאלה שואבות את כל הכוחות, מחלישות כל-כך עד ששוכחים שבלעדיו- לא היה בכלל על מה להתלונן, כי פשוט לא היה כלום. אלמלא אבא שבשמים שליווה אותי בכל צעד וצעד באהבה ובמסירות כזו, שרק אבא שבשמים מסוגל לה- לא הייתי מכירה את צ'. לא היינו נפגשים, לא היינו מדברים, לא היינו צוחקים, לא היינו נהנים, לא היינו רוצים לצעוד ולבנות יחד בית בישראל. לא היינו. פשוט כך.
"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"
כי מדברים שכאלה רק נבנים.
ואם זה כולל ללבוש פאה בחתונה-
שיהיה כך.
בשורות טובות.
(ומסיבה זו ממש מחקתי את הפוסט האחרון. ותודה למגיבים המקסימים :) )
| |
| כינוי:
שלומצי ש
בת: 40
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
