אינך זוכרת עוד

ואני, איני יכול לשכוח

וכל זיכרון, נועץ כפגיון

את להבו בליבי הזחוח.

איך שנאת, איך אהבת,

איך בכית, איך צחקת,

איך שאני ואת

משתנים מתהפכים,

מתגלגלים מתפתחים.

זוכר כמו אתמול

ואת כבר לא,

הכל עוד טרי בראשי

ואילו את צובעת הכל

בצבעים נוגים של שכול

בגווני אפור ולבן

את כל הכאב והיופי

וזכרונותי שלי נותרו איתן.

זכרונות שלך,

הולכת, חולפת

עכשיו היית

עכשיו אינך.

אך כל עוד את זוכרת

עוד אחיה בליבך.

אך את שכחת,

ואני  לא יכול שלא לזכור

אבל את שכחת

ואיני קיים עוד.