ואו. נצח שלא הייתי כאן, כמעט שנה אפשר לומר.

כ"כ הרבה השתנה בזמן הזה, שנדמה שהיה לפני רגע וכבר עבר...

אז הנה אני עומדת לפני שחרור מצה"ל בעוד כ-3 חודשים לערך, יש לי חבר חדש אחרי תקופת רווקות של חצי שנה

שהוא בחור מקסים ביותר בן 23 מחיפה.

-

אבל עם כל האושר והשמחה הזאת והעבודה והסיום של הצבא הקרב ובא, משהו מרגיש לי חסר.

כאילו אני לא שלמה עד הסוף, כאילו עוד לא הגדרתי מי אני ומה אני.

אני כבר בת 20, פאקינג 20.

אולי עוד יש לי זמן "לחפש" את מה שאני רוצה באמת, למרות שמבחינה מסויימת אני יודעת מה אני רוצה.

ושבקרוב אתחיל פסיכומטרי, ומשם הדרך לתואר.

אבל בפנים, אי שם עמוק כאילו אין תוכנית ברורה לגבי הרגשות שלי.

קשה לי להתאהב, כי הפעם האחרונה שהיתה לפני שנה פשוט הורידה לי את המוטיבציה, וגם הרווקות עשתה את שלה.

אבל בא לי, בא לי. אחרי הכל יש לי חבר כבר 3וחצי חודשים, והלב רוצה להרגיש אהבה ודגדוג כל שהוא.

OH WELL.

-

חייבת לציין שאחרי קריאת משחקי הרעב 1ו2 (השלישי בדרך), הלכתי לראות את הסרט ויצאתי בתחושה של "טוב עשו לו צמטוט ושינו כמה פרטים, הספר הרבה יותר שווה". והאמת אהבתי יותר לקרוא ולדמיין את כל התיאורים שיש בספר, הרבה יותר שווה

-

-