כמעט שנה עברה ואולי יותר מאז הופעתי פה.

אני לא נוהגת להיכנס לפה כמעט, כי הרשתות החברתיות תפסו את מקום הבלוג, אבל אני מתגעגעת לכתוב פה לפעמים.

כי הרי הבלוג הזה היה חלק גדול ממני בכמעט 5-6 שנים.

-

לפעמים אני מרגישה לא שייכת למקומות מסויימים, לדוגמא צבא במקום שירות של שנתיים אני עושה שללוש, ולאט לאט לקראת הסוף הקרב אני מרגישה שזה כבר לא חלק ממני, שאני רוצה שזה יסתיים כבר וזה מעקב אותי. כאילוא אני עשיתי את שלי ועכשיו אני לא מרגישה שייכות.

גם בקשר, למרות שיש לי בן זוג מדהים ובאמת שהוא בן אדם טוב, לפעמים אני לא מרגישה שייכות כאילו אנחנו זרים והוא חבר טוב, כאילו אני רוצה לברוח ולהיות לבד בלי טלפונים ובלי פגישות ונסיעות.

אבל לפעמים אני מרגישה גם געגוע לא מוסבר, לא שבא לי לראות את הבן אדם אפילו אם הוא לידי אני מתגעגעת, מן הרגשת געגוע מוזרה כזאת.

בא לי לפעמים פשוט לבכות ולהתפרק, שאף אחד לא יידחף, ישאל, בשקט ולגמור עם זה.

-

השנה נסעתי עם ההורים למשפחה בנתניה, עשינו סדר פסח אמיתי(!) וכשר(!) וזה היה באמת חוויה ממש שונה.

להיות כולם ביחד, לשיר ולעשות את המנהגים האלה. חיבר אותי לכל התהליך שעברתי של הגיור, נתן8 לי תחושת שייכות מסויימת, לכל השנים האלה שאני גדלתי ונמצאת בארץ.

-

אולי אחזור לכתוב פה יותר, התגעגעתי גם למקום הזה.