| 12/2006
פוסטמודרניזם או כמה דברים שלי ועלי
קר בחוץ, ריק בפנים, הפשטה של עיניים בתוך של פנים, דקדוקי הבעה, שינוי של גוונים, קולות מודממים, צלילים משתנים, גלים מתעוותים וחוזרים לאחור, המחשבות מבצעות ספירה הפוכה, מושגים מצטמצמים לכדי מילה.
תהיות מפסלות, בדיות מסתתות תווי פנים, החל בעיניים אלעצמות הלחיים:
הבעה של נוקשות, נבילת השפתיים. כל מחשבה מותירה חותם בפנים, בפנים שלא נחתמו, שלא נחתם שלא נחתמו שלא נחתם, ותחתם יש הרבה או המון - תלוי באובייקט המדובר- דוגמאות מתומצתות, מצותתות בחלקן, קריצות יקיצות, הינומה של תמימות. אצבעות כף היד השמאלית של איטר נרתעות להגיד, לעצמן לספר, את שחבוי, או מוחבא- כלומר בזדון- בשורשי עצמות, בזרימה של דמים. סמרמורות, בוריאציות לא רצוניות, תוקפניות.
המוח - כך יובן מיד - הינו איבר פגום הצף בתוך בלילה היסטורית, זרזיף הדם העשוי כספית ניתך בקילוחים בלתי נקודתיים על גבי מצע הגיר המבוקע. קלאסיקונים אלמותיים מתאבכים בכרוניקה הפוסטמודרניסטית, נספגים אל תוך ערב-רב של תובנות לא להם. יריד תת ההכרה ננעל, מפתנו הסמוי מתמוסס, נבלע בתוך תוכו של הקולקטיב הקיבוצי. מוצקותן דמויית השיש ורכותן הגירית של המראות, המחשבות, הקולות, ולפניולפנים האותיות, מציבים מחסומי בערות המדכאים, המונעים, המרחיקים מאתנו את הטירוף הכלכך מתבקש, פעולת יצירת הדמיון דומה יותרויותר לסחיטה של אבנים, שחיטת סלעים, האמונה במילים מתערערת עתה מה שמוטב, מה שכדאי הוא דממה, שתיקה, חדלון, בהייה בלא כלום, אי-רצון, נגיסת עצמך מן החוץ אל הפנים, לא לסגור כמו לא לפתוח ודבר לא באמצע, ריק גדוש מלא רקבך עד היעלמות, התחמקות, התמעטות כל...
| |
| כינוי:
מיזנטרופ יפה נפש
בן: 48
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
