בחייאת ראבק

אשאב מהבאר את העומק

אחתוך מידי את האומץ

ואשכב במיטת האבודים

אשחה אל ציור חסר חיים.

רק דם יורד מן השמים

מאדים את שדות הפרחים

והעלה צף על פני המים

כי רצה להחיות מתים.

אני לא מתה

עדיין

ולא אכפת לי למות

כול עוד אתה איתי

יחד נחצה את השדות

כשהפרחים האדומים

מנסים לעצור בעדנו

ודם הגשם הנוטף על פנינו

אפילו אם תפול לבאר העמוקה

לא אלך,אני מחכה

אקפוץ אל הבאר

ואשחה אל דמיוני שמנחה אותי

הינה הבאר צועקת בדממה

ועלה צף

אתה צף?

אני עולה.

אני עולה לבד

כשידיי סחוטות

קרועות

אולי אתה למעלה,

אלך לשכב לי במיטת האבודים.

הינה עוד ציור חסר חיים.