בחייאת ראבק

אני כ"כ מאוהבת...

וכבר לא איכפת לי מה יהיה,אם יהיה,איך יהיה.

אני מאושרת עכשיו,כי הוא בן אדם כ"כ טובב,נשמה,חכם,מצחיק,מוכשר....

תמיד כיף לדבר איתו כי הוא פתוח וכשצריך להיות רציני הוא רציני כמו שצריך.

(טוב הוא עוד חודשיים כבר בן 21..הוא אמור להיות אחראי..למרות שהוא ילדותי לגילו)

ובכול פעם שאני בדיכאון הוא תמיד מצליח להוציא ממני חיוך.

אם הייתי טיפה יותר גדולה אני חושבת שלא הייתי מחכה הרבה להתחתן איתו,בכול אופן יש לי עוד זמן לגדול ולהיות מוכנה לזה..

וגם הוא צריך להיות מוכן לזה חח שיתבגר קצת אבל רק קצת.

הפחד שלי הוא שההורים שלו לא יאהבו אותי... זה כ"כ מרתיע אותי.

לבנתיים זה לא מפריע כי הוא רחוק וגם הם רחוקים...

לא עבר יום אחד מאז שהכרנו,שלא חשבתי עליו,אפילו כשרבנו.

אני יודעת שזה הדדי,אני מרגישה את זה,אבל בכול אופן תמיד יש בי את הפחד שהוא יפסיק לאהוב למרות שאין סיבה שזה יקרה..

אבל אני לא רוצה להיות כ"כ תמימה בנוגע לזה כי זה כבר קרה לי.

אם הייתה לי אפשרות להביע מישאלה,הייתי מבקשת להיות לידו עכשיו...לחבק אותו,לנשק אותו,ללטף אותו,להרגיש אותו,לחיות אותו,לדעת שבחיים לא נפרד..

אחחח איזה כיף זה לחלום... אבל חייב באיזשהו שלב לקום ממנו ולהתמודד עם המציאות..

אני מקווה שתיהיה לנו הזדמנות להיות באמת באמת ביחד(כשנפגש,או כשנגור יותר קרוב...)

לבנתיים הכול באויר..הקשר מרחף בלי בסיס,אבל עם המון רגשות אמיתיים שאף אחד לא יוכל לקחת אותם.