בחייאת ראבק

אני רוצה לספר לך הכול.

אבל זה קשה,אולי תפגע בי שוב? אולי כול מה שקרה בעבר יחזור?

אני לא רוצה! לא רוצה לחזור על טעויות זה כואב מידי.

אני מעדיפה להישאר מאחורי החומה שלי,להגן רק לא לתקוף..

זאת הבעיה שלי הא..אני פחדנית! אין לי אומץ לעמוד מול כולם,לעמוד מול עצמי.

בגלל זה אני לבד,לבד בקרב מול עצמי.

אתה תמיד צודק...אני צריכה להגיב! די מספיק לספוג,אני רוצה להוציא הכול!

שכולם ידע מי אני ויקבלו אותי כמו שאני בלי לשפוט,בלי להסתכל עליי קצת אחרת,בלי להשפיל,ללעוג,לבזות להחפיש.

אני בסך הכול בן אדם,כמו כולם אז רק בגלל שקל לפגוע בי אז פוגעים? איפה המצפון?

אני חלשה,אבודה בין כול המחשבות שמתרוצצות שם,בראש.

אני תמיד צריכה עזרה,למה? למה אני פשוט לא יכולה לעמוד בזכות עצמי! לשרוד כמו כולם!

למה אני שוקעת ברחמים עצמיים? יש יותר מסכנים ממני.

נו אז מה אים אני חותכת,אני יודעת עמוק עמוק בלב שזה לא עוזר לי וזה רק עוד דרך לברוח.

או שאני מחפשת צומי! כן בגלל זה אני חותכת,כי אני רוצה שיתייחסו אליי,שלא יתעלמו ממני,שירגישו את הכאב שלי כשיביטו ביד שלי. אני רוצה שיבינו אותי,לא שיבקרו אתי כי זה אף פעם לא עזר.

אני רוצה לעבור את זה כבר,לצאת מפה,להיות חופשיה.

אני יותר מידי כבולה,שפוטה עושה מה שאחרים רוצים ולא מה שאני רוצה ולמה? כי אין לי דעות משל עצמי ורצונות משל עצמי.

אני פשוט יישות מעורבבת,ולא אחת.

זה כ"כ עצוב,החיים עומדים להיגמר,כול מה שאני עושה עכשיו,זה לנצח.