אוףף נמאס לי כבר להיות כול הזמן מהצד ולא בתוך החברה,נמאס לי להיות כזאת חננה תלותית שלא יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה. למה אחרים כן מתגברים על הפחד הזה,איך החברה תקבל אותם ומצליחים להיות עצמם אפילו שהם יודעים שעכשיו הם חשופים ועלולים בכול רגע להיפגע מביקורת או כול דבר אחר שהחברה עושה.
אני כזאת פחדנית..! אני כול הזמן חושבת על מה היא תחשוב ומה הוא יחשוב ואם לפעמים אני עוזרת אומץ ועושה משהו ישר יורדים עליי ומראים לי את הצד המכוער של כול דבר.
איך אפשר בכלל להיות חסין לזה? לא להיפגע מכול העיניים הנוקבות האלה.
אני אף פעם לא מצליחה להשתלב עם כולם,כשעושים בכיתה "מבצע" לכול אחד יש משהו אופייני לו וכול אחד תורם לזה לפי הכישורים שלו ורק אני כזאת ממוצעת,אני לא משחקת יותר היו לי מספיק פדיחות השנה על הבמה,אני לא בקבוצה שכותבת טקסט כי בטח לא יהיו לי רעיונות להציע ואני לא יעשה כלום,וגם אם היה לי רעיון אף אחד לא בדיוק היה מקשיב לו.
אני גם לא אהיה בתפאורה כי אני בכלל לא יודעת לצייר,אני גם לא אהיה בפירסום כי אין לי משפטים שנונים ורעיונות מצחיקים לכתוב. בקיצור אני סתם,חסרת אופי (שכרגע מרחמת על עצמה..כמה פתאטי) וחסרת תועלת.
ואני לא בדיוק משמעותית בשביל מישהו,אם אני לא אהיה כמה ימים בצפר לא בדיוק ירגישו בחסרוני,אולי כי אני לא מספיק בולטת בחברה->אולי כי אני לא רוצה להיות בולטת,כי אני ביישנית מידי ופחדנית מידי.
ואז מי ישים עליי? בדיוק,אף אחד.
אני חייבת לצאת מזה,לעשות רק מה שאני רוצה(קודם כול לדעת מה אני בכלל רוצה..) ובלי שאף אחד ישנה את הדעות שלי שאני יעמוד על שלי! בלי לפחד מה יגידו כולם,להפסיק להיות כזאת שיטחית הבחוץ זה לא מה שעושה את הבן אדם.
חוץ מזה אני לא ניראת כזה רע,עובדה שיש כאלה שמתחילים איתי..
אוף אני חייבת להפסיק לקנא באחרות אז מה אם היא יפה יותר ממני זה לא יעזור לי להסתכל עליה בהערצה,תמיד יהיו יפות ממני וחוץ מזה יופי זה עיניין של טעם.
אני יודעת מה נכון לי,אני פשוט מפחדת,אולי אני עדיין לא מוכנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
