בחייאת ראבק

לא מספיק שהקשר הזה בעיתי גם ככה הוא הופך אותו לעוד יותר..

גם הפרש הגילאים..5 שנים,הוא בצבא עדיין וגר רחוק..ואסור שההורים שלי ידעו מזה..

וכבר שבועיים לא דיברנו בגלל הטיול שנתי וגם כי כול הזמן פספסנו אחד את השני מתי שהוא יכל לדבר אני לא יכולתי ומתי שיכולתי הוא לא יכל..וזה פשוט מייאש כול הקטע הזה שום דבר לא מצליח,זה סתם עוד פנטזיה על זה אומרים תמימות.

הוא בכלל לא מתקשר וגם כשהוא מתקשר זה לגג 2 דקות והוא אומר לחזור אליו וזה תמיד לא מצליח...

מחר בגרות אשונה...רק רציתי לדבר איתו קצת וזה לספר לו אבל כרגיל הוא לא מחובר,לא מתקשר בטח אצל הבת דודה הזאת..אני לא מספיק חשובה לו שהוא ינסה לדבר איתי ואני מתה להתקשר אליו עכשיו אבל זה יהיה טעות..כאילו אני רודפת אחריו למרות שזה לא נכון אבל הוא כבר התרגל שאני זאת שעושה את כול העבודה ושהכול בא אליו.

אולי כדאי לוותר על זה אבל איך אפשרר.?.........