בחייאת ראבק

לרצוח את הים

אמרתי

אבל אף אחד לא הבין.

כול גל של תקווה

סחף עימו זוהמה.

כי בסוף כול גל

יש מפל

בלי רגשות

משפיל עד מעמקים.

ובמצולות

שקעתי

בלי לראות

עכשיו הדגים

מזרימים לי דמעות

חופרים לי

מנהרה של מרחק

בלי פתח של געגוע.

הרוח נושקת לכול גל

נושמת את הנשמות שמביא

היא יודעת שהרצח הוא שלה

היא לקחה לי את קולי,את דמי

והים נקי מכול יד סוערת

הוא היה שם איתי

גם בלי לבקש

גם בלי לרצות.

לרצוח את הים

אמרתי

אבל אף אחד לא הבין

לא יבין.