בחייאת ראבק

תיראה,

היא יוצאת עכשיו

מהתמונה

מהשקר בו היא כלואה

עינייה לא משדרות יותר

שברירות,רחמנות

היא חזרה

ואפילו יותר

ודווקא עכשיו

היא לא תוותר.

עכשיו,כשהיא קמה לתחיה

כולם ירגישו בחסרונה

אפילו בקיר שמאחורי התמונות יש חור שחור

וכול מי שרק ינסה להיות שם

במקומה

לא יצליח לעמוד בזה.

הדם שלה מתאחד מכול עבר

מתאגד לכלי נשק העומד בפני עצמו

הפעם,לשם שינוי,הוא עוזר לה.

ואתה על המיטה,שקוע,רגוע

והיא על המיטה רותחת,רוצחת

רוצחת עוד וריד עוד נים

עד שהמיטה הופכת לשלה

היא מקיפה אותה בדמה

ואתה עדיין לא ער

רק מרגיש חום מתקרב אליך

נוגע בך

והיא נוגעת בעצמה מוציאה את הכול

מכניעה אותך.

וכול אחד שעובר פה

אלו הן רק הדמויות מהתמונות

רואות איך הריקנות מתפשטת

צורחות כשפניהם לא מסגירות את מצוקתם העוולה.

כולם בכלא עכשיו

נטבלים בדם

חווים את האדום

שיותר כואב מהאהבה.

"לכי אהבה,

לא השארתי לך יותר

 מקום לשהות בו..."