בחייאת ראבק

ידיים מלטפות,ידיים לוחשות

את כול מה שלא העזתי להגיד.

והשתיקה עכשיו יותר מעניינת

כי זאת אני באמת

ואתה תמיד היית שם

גם כשסגרתי עיניים.

וכשאתה קרוב

זה רק כואב לי יותר

כשאתה כול כך קרוב

להיות אמיתי

אני זאת שמתרחקת,מסתגרת

הולכת לאיבוד בין השקרים.

ואתה זה שמושיט לי ידיים חזרה

ידיים שמצמצמות לי את השקיעות

ביום שחור בלי נשמה

ורק אני ידעתי

שכבר אין לי ידיים שיאחזו בשלך.

עכשיו שאתה רחוק

אני אוהבת כול דרך שמגיעה אליך

כי אתה מרשה לי לשתוק

בתנאי שאני מחייכת.

ובלב

אתה יודע

שום דרך

כבר לא מובילה אליך.