בחייאת ראבק

הכול הולך

כאילו לא היה

הכול נמחק

ללא זכר,חריטה

ורק הידיים מנציחות

כול כאב שעבר

ובראש רק דמיון מנוקר

חורט לי על הידיים

בריח של עבר.

וגם כשנדמתי וכול גופי שקע

זרמו ממני עוד ועוד

שלא וויתרו

רק להכתים לי את העתיד

להשמיט כול פיסה של תקווה.

הכול התכלה סביבי

הרגשתי את ההרס בתוכי,אצלי

בלי אף אחד שחיי להציל

אותי

אבל גם המחשבות נמחקו

גם המחשבה נמחקה

ואין דבר אחד שלם בחוץ

רק סדקים באדמה,

חריטות בנשמה

שהנציחו את מה שלא היה.