בחייאת ראבק

היא לא תנוח

עד שהיא תמצא אותך

עד שהיא תיהיה איתך.

אצלה הלילה הוא יום

והנגיעה במציאות

היא סתם חלום.

היא רואה הכול

בלי שיראו אותה

בלי שתראה אותה

אבל לא איכפת לה.

היא נסחפת עם הרוח

שורקת בכול דלת

מחפשת,

מתגלגלת עם עלי הסתו

ועפה עם פרפרי הקיץ.

וכול הזמן שאתה לא איתה

היא נעלמת

עד שליבה הוא היחיד שנשאר

בתקווה שתאהב אותה

בתקווה שתאמין שהיא אוהבת.

אבל הכול מתרחש רק בעיניים

שמאחוריהם הדמיון הרחב

שמפליג אל העולם שאולי יהיה

ואולי לא לעולם.

כי היא סתם רוח עכשיו

מנסה שתבחין בה.