בחייאת ראבק

כולם מחוקים מבחינתי

אני מכה אותו

והוא מכה אותי

כולם מתים מבחינתי

ואנחנו מסתובבים על אותו

מעגל

מסתובבים

עד שאין לאן.

מתנפצת עם כול גל

אבל אני לא רוצה לבכות

רק להחלש

רק להיכווה

הכול כי האמנתי שהיום שלי עוד יגיע.

כול יום מוחק את היום שאחריו

לא ארדוף

כי לא אשיג את נישמתי

הרובצת אי שם בדרגי העבר

רק ארדוף

אחר העתיד

המחליק בין ידי

נשמט מכול חלק ממני

מכול רגע שהיה פעם שלי.

והרע עוד יפציע

כי הטוב רק סודק בי

הרע עוד יגיע

כי אתה כבר הלכת ממני

וכי השמש היא עוד שקר

לאנשים המסתתרים מהחושך הכובש

מהאופל שנמצא שם תמיד

בכול אחד.

הנקודה שכול כך רציתי להגיע אליה

ניראת כמו סיוט ללא סוף

האופטימיות מוחקת אותי

כניראה שגם לא אגיע

והרגע

ניראה מת מתמיד

כמוני עכשיו,מחכה להיגמר

לעזוב כרוח סערה

שלא נותנת להזיל אף דמעה

אל תזיל אף דמעה.