בחייאת ראבק

פשוט

לעצום

עיניים

לשמוט

את הכול

כול הרגשות

להיסחף

בלי להרגיש דבר

גם לא כאב.

היא הייתה שם

בלי יותר מידי מילים

היא ידעה מה שצריך לדעת

חוץ מאת עצמה

אבל זה לא עצר אותה

מלהגשים חלומות

של אחרים

חוץ מזה היא חייכה

אבל חיוך מיוחד כזה

שרק היא ידעה

הוא היה חלק בלתי נפרד ממנה.

ואני האמנתי לכול

האמנתי שלא כואב לה

והחיוך

תפור עליה

והכאב

כבר היה חלק ממנה

זה היה מאוחר

מאוחר מידי.

אף אחד לא ראה

כולם עברו דרכה

בלי להריח

את הכאב הניגר ממנה

שהתפשט

כאילו רצה להודיע

את נצחונו

אבל היא לא הריחה

למה לא הרחת?

היא מתה

שוב

ושוב

ושוב

הסכין ננעצה בה

שוב

ושוב

והדם נטף בשימחה

והשתלט על כול עבר

ואני

אני ניסתי להחזיר אותו

אלייך

אבל הוא חמק מבין אצבעותי

הוא בלתי מנוצח עכשיו.

רציתי בטובתך

האמיני לי

אני יודעת שרצית את זה

הרי זה מה שביקשת כול חייך?!