בחייאת ראבק

גופות רתושות

זה מה שראו עיניי

גופות שאולות

מפורקות אל כול עבר

המראות לא עוזבים אותי

מחבקים אותי

והזיכרון עולה לו

הדם שניתז כמו מפל בגובה איימים

רגליים שמוטות

ראש נפול

עיניים דומעות

עינייים צמאות

חוסר שליטה

חויה אחרונה

חרוטה לעד על ריצפה עכורה מזוהמת

נשכחת במשב רוח קל

רק הריח נשאר

ריח של החמצה

תקווה עם השפלה

זהו הריח שאנציח

גם אם אצטרך להיות קורבן

למעשה שלא היה.