בחייאת ראבק

לא שומעת

רק בורחת

מהחופש הכואב

לא פגועה

רק מדממת

מהשקט השוכב

וברגע שראית

שזה לא מה שרצית

ידעת שאין דבר

יותר קשה מלעצור

כי התנועה שמתנגדת

לא איתך יותר היום

והכול היה מהר

הויתור שמספר

שידעת לאן תגיעי

שידעת שאת תרצי

 ואין לך זמן יותר לחשוב

אין לך זמן לנוח

אין לך רגש להרגיש

כי מזמן כבר לא היית.

והשקט הטובע

מחפש אותך היום

רוצה לגעת

רוצה לקחת

רוצה מעבר לחלום

והדמעות שרק הפסיקו

נלחמות בין שפתותייך

אין מצב שלא נותרת

בין הסדקים שעל ידייך.