בחייאת ראבק

בין צללי החללים

מסתתרים חיים

יפים,קשים

זה כבר לא משנה

כולם נשכחו

אבדו בין מפלי הזמן

ומה שנשאר

זה רק תמונות

זיכרון של שניות

שקפא

בתוך מסגרת מחוייכת.

החיים בתוך ארון

בלי צבע

בלי חלום

התקווה ברחה לה למעלה

כול האכזבה נותרה למטה

אני שם וזה כואב

נקברת בעולם של דאגה

מדממת מהעומק

אל הסוף המר.

והשקט הוא ההוכחה שאין לי סוף

כשכולם אבודים,נטושים

אני שם,יותר מתמיד

דורכת על כול רשת הצלה

בורחת כשאתה שם

שוכחת כול רגע איתך

רוצה רק את עצמי להציל

מהאהבה שרודפת

מכישלון שפורם לי תפרים של בדידות.

ורק רגע אחד אזכור

את הרגע שבו הלכת

ואני התקלפתי

הרגע שבו בכית

ואני נשברתי

לוחשת שתחזור

מבקשת את הזמן לעצור

ואתה זה שבורח ממני

לא לוקח אותי איתך

אל מסע האושר

רק משגיח עליי

ממעמקי האופל

שלא אמעד עוד.