בחייאת ראבק

עוד מעט וכבר לא אהיה

לא אהיה כדי לראות אותך מחייך

לא אהיה כדי לשמוע אותך בוכה

לא אהיה כדי לספוג את הדמעות

לא אהיה בלוויה שלך

ואת הריח של המוות לא הכרת

עדיין

ואת הרוך שבשמים כשנשמה עולה

לא אראה עוד

כבר לא אהיה חלק מעולמך.

הצעקה השקטה

מתפרצת

והרים של דמעות

הפכו עולם

לא תגיע עוד היד המנחמת

היד המנחמת שלך.

רק מבט חלול וקר

השארתי לעולם

ודמותך לא עולה יותר

מבעד לענן

ידעתי שהגיע הזמן ללכת

ידעתי שאמות

אם לא היום,

זה יהיה כבר מחר.