בחייאת ראבק

למה כ"כ קשה לשכוח אותך?..

אולי כי אני מרגישה שזה עדיין לא נגמר ביננו ולא משנה כמה אני אשכנע את עצמי שאתה לא שווה אותי,אני אגיע לאותה הרגשה של עצב כי אני יודעת שמאוחרי המסכות גם אני הפסדתי.

גם אחרי שקיללתי את הדמעות שירדו בגללך,לא הצלחתי להרגיש פחות מר,פחות כואב.

חוויתי את זה על בשרי,הכאב תמיד נשאר, הוא תמיד מצליח להשתלב בחיים של כולם בצורה כמעט מושלמת.

גם הבדידות לא בדיוק נעלמת, כמה שלא אצטייד בחברים סביבי זה לא ירפא אותי מהבדידות שהורגת אותי בפנים לאט לאט בלי שארגיש אפילו.

בסופו של דבר,אני יודעת שהחיוך שהיה לי אז הוא לא החיוך של היום,כ"כ הרבה דברים השתנו ועוד משתנים ואולי עכשיו אני לא רואה את זה כי העיניים שקועות בחושך,אבל אולי זה יהיה מחר שיראה לי כי הכול היה שווה את זה,אתה היית שווה את זה,הכעס,הפרידה,הבדידות,הכול היה שווה את הרגע הבא שיהיה יותר טוב מכול הטוב שהיה לי אי פעם.

ואולי לא,אולי לא יהיה יום כזה.

הכול כ"כ מבולבל אצלי,הכעס והכאב,השינאה והאהבה,אני עדיין לא יודעת מה גובר על מה ועד שאדע אני אמשיך לשקוע במחשבות של מה אים ואולי....

 אני כבר לא מצפה ממך לכלום,אפילו שתענה על המכתב הזה,כי גם אז יכאב לי.