נמאס לי מכול המחשבות האלה...
אני פשוט מבינה שמשהו לא בסדר איתי..בהתחלה האשמתי את הבצפר שאני נמצאת בו ואז כול הרגשות האלו היו גם בסביבת המשפחה שלי וחברים קרובים.
אני מבינה שהכול התחיל כאן,במשפחה והשפיע על השאר ואם אני אצליח לתקן את זה במשפחה אז גם בחוץ אני אצליח.
אבל זה לא פשוט,הבעיה כניראה מורכבת.
קודם כול,קשה לי להודות שהבעיה בי כי אם אני מסתכלת מנקודת המבט שלי,אז כולם אשמים-אמא שהיא בצד של אחותי כול הזמן וכול הזמן מושפעת ממנה ומהדעות שלה.
אחות שהיא דומיננטית מידי,היא גורמת לכולם לאהוב אותה,מושכת תשומת לב ויכולה להשפיע בקלות על ההורים,גורמת לדברים שהיא אומרת להישמע הכי נכונים גם אם הם לא.
אבא שהוא כמעט ולא מורגש,פסיבי,תלותי,חסר דעה,תמיד יהיה בצד של אמא כי אן לו ברירה אחרת,מצליח לגעת בנקודות הרגישות כי אנחנו די דומים אז ככה שהוא ואחותי זה צמד חמד.
ואיכשהו תמיד אני אהיה מבחוץ,מבודדת,פחות אהובה,פחות תורמת,פחות משנה משהו,פחות נחוצה.
פשוט אויר,שאפשר לכוון אותו לאיזה כיוון שרוצים,אפשר לשלוט עליו,לגרום לו להרגיש לא בסדר,לגרום לו להרגיש לא רצוי,לנצל אותו,להוציא אותו רע.
בקיצור זאת רק ההתחלה,זה לא נגמר...
אמא-חושבת שאני כבדה,לא זורמת,מרירה,חסרת שימחת חיים,שלילית,פגיעה מידי,קורבן.
אחות-שלילית,חסרת ביטחון,לא יודעת איך להעריך את עצמה,רעת לב,מגעילה,מרירה,בחיים לא אצליח,משעממת,דרמתית,צומי.
אבא-נגררת,חסרת כוח,חסרת יכולת,מאכזבת.
וכול זה על הגב שלי.
זה הדברים שהם נהגו לומר לי במשך החיים שלי,לא משהו שאני חושבת שהם חושבים,אלה דברים שנאמרו.
והם מתנהגים ממש כמו ילדים אכזריים בבצפר שלא מפסיקים להשפיל ולפגוע,רק מה,הם המשפחה שלי וזה הכי פוגע.
אני הכי חושבת שיש לי באמת בעיה שאני שלילית מאוד אבל יש לי תירוץ לזה.
אני פשוט לא רוצה להיות תמימה ולחשוב שיהיה בסדר ולהאמין שאני אצליח אם אני מודעת לזה שאני לא.
חוץ מזה קשה לחשוב טוב כשאין תמיכה,מישהו שידחוף כמעט,אני פשוט לבד בקרב נגד עצמי.
מעכשיו אני לא חושבת יותר על התגובות שלהם,על מה שהם חושבים,עליהם.
אני חושבת על עצמי בלבד,על איך אני צריכה להתנהג,איך אני צריכה להגיב,איך אני צריכה לחשוב.
על מה אני רוצה,על מה אני אוהבת,במה אני מאמינה ולאן אני שייכת.
ואם הם יצטרפו אז בכיף אבל אני לא לוקחת אותם בחשבון או מסתמכת עליהם,אני לעצמי ואם אני אכשל,אני אשמה.
מעכשיו אני לא רוצה לכתוב יותר שירים לתקופה מסוימת,אני צריכה להיות גלויה עם עצמי ועם אחרים והשירים רק מחביאים את מה שאני חושבת. מעכשיו אני אכתוב בפירוט מה אני מרגישה בלי לנסות להסתיר שום דבר.
כול פוסט יוקדש למשהו שאני רוצה לשנות בעצמי ועל איך אני עושה את זה,רק ככה אני יהיה מודעת לעצמי ולשינויים שיבואו.
לבנתיים אני יעשה רשימה של דברים שאני רוצה לשנות ככה יהיו לי מטרות ברורות ומוגדרות:
-משליליות לחיוביות
-שליטה על כעס
-להגיד דברים שנמצאים בראש
-ליזום יותר
-להתגבר על הפחד להיכשל
-להיות חלק ביותר דברים
-לדבר יותר ולהשתתף יותר בשיחות
-להשתחרר ולא לשים מעצורים.
זהו בנתיים,אני חושבת שבשבוע הקרוב אני אשים דגש על להגיד דברים שנמצאים בראש..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
