בחייאת ראבק

אני נחנקת,צריכה חופש מעצמי.

איך אפשר להיות עם אותו בן אדם כ"כ הרבה זמן?! לסבול את כול הפגמים שלו,"להחליק" הכול כאילו לא היו בכלל.

אין לי כבר כוח לכתוב לעצמי את אותם המילים,אני הרי יודעת מה נכון ומה לא נכון עמוק בפנים רק שמשהו עצור שם ולא מוכן לצאת החוצה.

אני צריכה מישהו,

שיחזיק אותי חייה ולא רק בחיים,שלא ידחה אותי למרות שאני כ"כ דורשת את זה,שיבין אותי מעבר להכול.

אני כ"כ מתגעגעת אליו...............

יאוש-במילה אחת.

אני מרגישה היום ממש נורא..

טוב גם אתמול הרגשתי ככה,בעצם כול השבוע.

אני לא יודעת איך להיפטר מהדיכאון הזה... אני מתחילה לחשוב שזה מעבר לדיכאון הנורמלי..

אני מרגישה ממש מכוערת,פגומה,מעוותת,שמנה.

אני חותכת עכשיו..שוב.

מאכזבת את כול מי שיודע על זה

בעיקר את עצמי,כי הבטחתי שזה לא יחזור.

בלי אבל.

אין תירוץ לזה.

דמייני

שאת נשארת בודדת

מותקפת

הקולות מהדהדים  מ ה ד ה ד י ם

מפנקים לך את העצבים

ואת צועקת

עומדת

תוקפת

דוקרת  ד ו ק ר ת

מכנסת את האנשים בתוך עצמם

נותנת להם את מה שהביאו

לא מחסירה אף פרט

אפילו מוסיפה

חיידק מדבק

שינאה

ושולחת עם נשיקה תחומה

לא מהססת

אין לך זמן לחשוב

את כבר מזמן לא רובוט.

דמייני

שיש רק שמש אחת

והיא רק שלך

שם בשבילך

אף אחד לא יעז לגעת

ל ה ת ג ר ו ת

אף אחד לא ירצה לדעת

מה הולך לקרות.

באמת.