בחייאת ראבק

שקע של ים

חור בתוך עולם

ריח של חושך

שמש שחוקה

שמש רחוקה

יום בלי מחר.

מגע של עשב

ירוק מתגלגל בעיניים

ריח של טחב

עץ מנפנף לשלום לשמיים.

בוקר אחרון של עצב.

שמש מלטפת

שמים חודרים

עץ של שלכת

עננים מתווספים

אמצע יום תם.

שחור מכסה

מחביא את השמש

ניצוץ של כוכב

מנצנץ בעיניו

ירח שלם,מושלם

שהיה צריך אותך

להאיר לכולם

לילה אחרון

שאחווה רק מן המסגרת

של החלון

של החלום.

שיר שנכתב בעקבות הריבים בבית....

הוא לא מובן בכלל..וזה מה שיפה בו.

עננים עבים

צפופים צפופים

אין מקום שם למעלה

והכוכבים משחקים

מצחקים

כי הכול בסדר ברקיע

והכחול לא רק עוטף גם מרגיע

והשמש מצטיירת שוב כשמחה

והיריח עם השחור בריקוד עד הזריחה.

והעיפרון נשבר

והריח ירד

והקרח בכה

לקולה של זריחה

כי הגיע עוד כוכב

בודד נכזב

לאחר ששיחק בריחה

העז לפעול

גם כשהשמש זרחה.