בחייאת ראבק

הינה עוד מישהו נפטר מסרטן..

זה מזכיר לי כמה סבתא שלי קרובה לשם...לסוף.

לפעמים אני חושבת שיש עוד זמן,

שאני סתם מודאגת.

אבל הפנים האכולות אומרות הכול.

לפעמים אני אומרת לעצמי שצריך להיות מציאותית

היא עוד מעט נופלת.

לפעמים עוברות לי מחשבות איך זה בלעדיה

ואיך מנצלים בכלל את הזמן הזה שהיא עוד כאן,

בערך.

הכי קשה לי להיות איתה

כי אני יודעת שאולי זאת הפעם האחרונה.

ותמיד כשהיא בוכה

אני בוכה

כי אני יודעת שהיא סתם סובלת.

תמיד כשכואב לה

אני מכאיבה לעצמי

למרות שאני יודעת שזה לא מתקרב

לכאב שלה.

תמיד הייתי חסר אונים ואגואיסטית

אבל עכשיו זה לא הזמן לרחמים עצמיים

אני יודעת שאתחרט על זה.

יהי שלום סבתא

בטרם עת.

זאת הברכה שכתבתי לו ליומולדת...ניראה לי שהיא צריכה שיפוץ אבל אני לא בדיוק יודעת על מה לשים את האצבע..

היום בו נולדת הוא היום בו אלוקים החליט שהעולם לא יוכל להתקיים בלעדיך וכך גם אני,

אם היית לידי עכשיו

אתה יודע שהכול היה אחרת

רק האהבה הייתה נשארת,אפילו מתעצמת

אז אל תתייאש ותיפול

זהו תפקיד הפרח,לנבול

אני מאחלת לך שהשמש תאיר לך תמיד

שהכוכבים יפלו במקומך

 חוץ מאחד

שיזכיר לך שאתה לעולם לא לבד

אני פה איתך,מחכה לגל שיסחוף אותי ויקרב אותי אליך

עד אז אני מבטיחה

אני רק שלך.

שיהיה לך את היומולדת הכי מדהייייים והכי שמח

אוהבת אותך ורק אותך לנצח..

זה היה השקט האחרון.

מאותו הרגע

זה היה כמו חלום

ארוך מאוד.

בקרוב תמצא אותי

רק אם תקשיב חזק

בקרוב לא תמצא אותי

נושמת

בקרוב תתפלל

שתשמר לך מזכרת.

זיכרון,כמו חלון

צריך לפתוח אותו

אבל בזהירות.

היום נגמר לי הכוח

לשבת,לברוח

לצרוח

לפקוח.

נמרח הדם על היד

נגמר המקום שלא ירד

שלא יפסיק

שימשיך להשקות אותי

צא ממני.