בחייאת ראבק

הכול מתערבב

הדמעות והדם

הכול יורד,שוקע

והסימנים מעין שבילים

המובילים אל הכאב.

צעד ועוד צעד

יורדת למטה

המבט נספג באדמה

והדמעות אי שם

מחפשות על מי לרדת.

עכשיו,אני הכי מסוכנת

יש לי סכין ביד,

יש לי החלטה,

ואין לי מי

שיעצור אותי.

הכול ידוע מראש

חוץ מהדבר האמיתי

אך,גם בלי תמונה

אפשר לחבר את הפאזל

ואני הרמתי ידיים

או מה שנותר מהן,

כי לי אין כבר כוח

להילחם באהבה.

היא משתלטת,מתפשטת

רוצה לגעת בהכול

מתפתלת בכאב של שימחה

נאנחת,נוטפת זיעה

רק כך,

היא מצליחה לכבוש אותך.

היא חושבת שהיא יודעת הכול

מתעלמת

משתקת את המחשבות לרגע

מתנתקת מעצמה.

איפה אתה כשהיא כבר לא מחייכת

 שבורה

שחוקה

כשהיא מושפלת

כשהדבר היחיד שרץ לה בראש

זה רק איפה לקבור את עצמה.

אתה לא מאמין

שהיא יודעת

לשרוד את הכאב הדרוש

רק כדי להריח עוד ממך,

וכשהיא איתך

היא רוצחת כול רגע

שהיא יכלה להיות מאושרת

מאושרת באמת.

קל לה לשחוט את עצמה

כי איתך היא אחרת

קל לה להתפרק

כי איתך היא כבר מפורקת

מפוררת מהורידים עד הנשמה

מסוממת בריח הדם והאהבה.

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=9474760

גם אם תגידי שנתת הכול

אני לא מאמינה לך

את מנסה לבלבל אותי

להעביר לי את הכאב שלך

את רק לא יודעת

שכבר כאב לי שם.

אין לי לאן לבהות יותר

אין לי לאן לדמוע

אף אחד לא

נוגע בי יותר

אף אחד לא

פוגע.

וגם אם יהיה לי רגע

להוציא את כול הרסיסים

הייתי בוחרת בך

כי רק איתך זה בחושך

רק איתך מרגישים

ואין פחד כזה

שאפסיק לדמם.