בחייאת ראבק

הרמתי את עצמי

מתוך השפל

וגם את זה אף אחד לא ראה.

אני זקוקה למבט הזה

לפעמים מבט נוקב

לפעמים מבט כואב

רק שאקום כבר,

הוא אומר.

אין לאן,הכול אותו הדבר.

אני זקוקה לך עכשיו

תעיר אותי מהאדישות

היא כבר ערומה

מחכה ליחס,לצביטה כואבת

להתקלף

רק תכה בי

ואחייך לך.

כך אמר פעם הלב

ועכשיו אלו העיניים שצמאות

אני סקרנית לגלות מה מסתתר שם

מאחורי המבט,מאחורי העיניים

אני רוצה להביט באסור

ולומר לו

חסרת לי.

אל תנסה לחדור למחשבותי

אני לא מבולבלת יותר

וגם התפרים הכי הדוקים

נפרמו מזמן.

אתה מנסה להחזיר לי

את השיגעון

אך,כול מה שתצליח

זה להחזיר יגון.

כשאתה כאן,

שום דבר כבר לא בטוח.

אני מרגישה אותך עכשיו,

שומעת כול נשימה שלך

אתה קרוב מידי

הלוואי והייתי חרשת,

הלוואי ולא היה לי לב.

אני יודעת מה אתה רוצה ממני

אתה רוצה שלא ישארו לי דמעות

ואז לא תרגיש אשם כשלא אבכה.

אבל אני אבכה,למרות הכול.

הדמעות יהיו כול כך אדומות

יראו כמפל של דמים

 ואז אתה תראה אותי,סוף סוף

והכי חשוב,תשנא את עצמך.

אל תנסה אפילו

להתקרב אליי

אני הדבר הכי רע

שיכול לקרות לך

שיכול לקרות לכולם.

תאמין לי

עדיף להיות לבד

מאשר איתי

עדיף למות

מאשר לחיות לצידי.

ואם אתה לא מאמין

תשאל את כול אלה

שעיניהם כבויית כבר זמן

שפתיהם נעולות

וליבם נדם

אך הם עדיין חייהם בקרבנו

ללא כול מטרה

ללא אהבה.

ואם אתה עדיין רוצה

אל תאמין לדבר שאומר לך

אני משקרת,

גם עכשיו.