בחייאת ראבק

הרמתי את עצמי

מתוך השפל

וגם את זה אף אחד לא ראה.

אני זקוקה למבט הזה

לפעמים מבט נוקב

לפעמים מבט כואב

רק שאקום כבר,

הוא אומר.

אין לאן,הכול אותו הדבר.

אני זקוקה לך עכשיו

תעיר אותי מהאדישות

היא כבר ערומה

מחכה ליחס,לצביטה כואבת

להתקלף

רק תכה בי

ואחייך לך.

כך אמר פעם הלב

ועכשיו אלו העיניים שצמאות

אני סקרנית לגלות מה מסתתר שם

מאחורי המבט,מאחורי העיניים

אני רוצה להביט באסור

ולומר לו

חסרת לי.

נפטרה.

היא נפטרה.

והחלל קודר ואפל

והזיכרון עוד יותר.

היא נפטרה

ובכל פעם שאומרים זאת

יורדת לה דמעה

עכשיו זה אמיתי,

אין דרך חזרה.

נפטרה.

היא נפטרה.

השאירה אחריה

כאב כה נורא

וכמה שכאב איתה

כואב יותר בלעדיה.

היא נפטרה.

היא יצרה עולמות

ועכשיו גם החריבה.

הם יתומים,

יתומים לנצח.

מוקדש לדודתי ז"ל

חייבת לישון לפני שאלך

ואת הנשיקות חייבת

לפני שאדע את הסוף

ואותך חייבת

לפני שאדע שיש עוד

כמוך.

ואף אחד עדיין לא יודע

שאני לא באמת כאן

הלכתי מזמן.

חייבת לשקר

לפני שאדע איך זה מרגיש

להיות אמיתי.

חייבת לברוח

לפני שאאבד גם אותך.

ואף אחד לא יודע

שהלכתי מזמן

אף אחד לא יודע

שאני לא באמת כאן.

חייבת לחתוך שוב

להיזכר בריח העבר

להתמסר לכאב האינסופי.

כי רק הכאב יודע

שהלכתי מזמן

ושאני לא באמת כאן

רק הוא יודע

חייבת לישון לפני שאלך.