בחייאת ראבק

ואני חותכת

חותכת את העבר,העתיד

כי כול טיפה של דם היא הנקמה

אף אחד לא עונה לטלפון

ואני מדמיינת את אמא בתור השפופרת וחונקת

וטורקת ושוברת

ואני ממשיכה לחתוך לקרוע ליד שלי את הצורה

בחיים לא כאב לי כמו עכשיו

והעיניים בוכות כדי להוציא את כול הרגש שעוד שם

והידיים מדממות כמו מפלים זרים שנוטפים לי על החיים

והכי קל פשוט לענות לטלפון שעכשיו מצלצל

אבל טיפות הדם ניתקו הכול

ודווקא כשצריך סכין טובה הן בוגדות בי עכשיו

כשאני זקוקה להן יותר מכול

אז שתיתי אלכוהול כדי שירחמו על מצבי

והינה מצאתי עוד סכין וגם עוד דרך להרוג את עצמי.

אבל זה לא מספיק אז אני כותבת כמו יד רוצחת על מקלדת מדממת

רק לא להפסיק לא ליפול לא להפסיק לדמם

והכול יבש כבר,הדם נכנע המוח התאדה הידיים נרצחו ומה שנשאר זאת את שמשגעת אותי

את יודעת אמא

כמעט נכנעתי בראש

כמעט התקשרתי אליו,אל הבן אדם היחיד שכן יענה שכן יהיה שם תמיד

אבל הנקמה בוערת בי

אני רוצה שתבכי עד שהריסים יפלו לך עד שהעיניים לא יפתחו לך יותר לעולם

ואז תושפלי לעיני כולם

כן זאת הבת שלך

כבר לא

שמעת

אני הולכת מכאן ממך להיות לידך זה כמו להיות ליד סכין

ואם לא הייתי יורשת ממך את הפחדנות כבר מזמן היית יושבת על הקבר שלי ומהדקת אותו לאדמה כדי להיות בטוחה שלא אחזור שוב

אמרתי לך כבר שאני שונאת אותך?

תמסרי את שנאתי גם לאבא שמתעלם ממני רוצח אותי יותר מכול אדם אחר

מזלזל בי

משפיל אותי

אני שונאת אותו כמו שאני שונאת את עצמי

אנחנו כול כך דומים שזה משגע אותי כשאני מרביצה לו אני מרביצה לעצמי

הוא רק מראה לי כמה אני חלשה

תמיד זלזל שאני אפס כאילו קרא את מחשבותי

אני רוצה ללכת מכאן

אני כבר שומעת את הסירנות,את הקירקור בבטן את הצעקות את האמבולנס את המכשירים את הציפצוף את הבכי אל אלוהים.

והדרך כול כך ארוכה לשם

אני רוצה להיות אלכוהוליסטית אנורקסית בולמית סכיזופרנית פסיכית חולה בנפש אולי ככה יחשבו שאני מעניינת

אבל הם יתרחקו

יש לי ידיים של רוצחת

יותר טוב בלעדיהם.

עכשיו אני מדמיינת אותם אותי

אומרת

צועקת

יש לכם בת שחותכת.

וזה ימשך עד שיגמר הדם

יגמרו הכוחות להיות פה

ואז אוכל להגיד דבר אחד לאלוהים

הבאת לכולם מתנה

לי הבאת פצצה מדם

שתרצח פה את כולם

רק בגלל שאני שונה

ולי אמרו שזאת מתנה שאני יודעת לכתוב

והנה הפתעה

הידיים שכותבות הם סתם עוד חלום.

הייתי אמורה ללכת היום לבצפר ב-11.
הזכרתי לאבא שלי לבוא לקחת אותי מעשר וחצי ובערך כול חמש עשר דקות הזכרתי ושאלתי אותו איפה הוא,היה לי מאוד חשוב להגיע בזמן כי יש לי היום מבחן ויש חוק בבצפר שאומר שאם מאחרים לשיעורים שלפני המבחן אז לא ניגשים למיבחן ומקבלים 0.
הוא אמר לי לחכות לו בחוץ.
חיכיתי,היה כבר 11.
איך שהוא הגיע פשוט כעסתי עליו שעכשיו לא יתנו לי לגשת למבחן בגלל שהוא איחר.
הוא היה כ``כ עצבני,לא רק עליי ואני כניראה הוספתי לו.
הוא פשוט היכה אותי באוטו בלי רחמים,הוציא עליי את כול הכעס שלו,כאילו אני איזה שק חבטות.
פשוט עפתי משם,מהאוטו.
כול האנשים שהיו ברחוב הסתכלו,לא יכולתי לספוג את המבטים שלהם יותר,פשוט רצתי הביתה.
גם עכשיו לא יתנו לי לעשות את המבחן..מי שלא בא ביום המבחן בלי להודיע מראש או בלי סיבה מוצדקת גם לא עושה אותו,ואני לא מתכוונת לספר את זה למורה.
זה מגיע לי,פשוט מגיע לי כול המכות וההשפלות האלה.יכלתי למנוע את כול זה,הרי בכול מקרה אני לא נגשת למבחן.
באשמתי הוא התעצבן יותר,חבל שהוא לא הביא לי עוד זה לא מספיק,מגיע לי עוד,מגיע לי שירביצו לי,כבר התרגלתי רק לא ממנו..הוא אף פעם לא הרביץ לי,רק אמא הייתה מרביצה לי כשהיא רבה איתי,כניראה שגם אותה תמיד הכעסתי והיא הוציאה עליי הכול.