בחייאת ראבק

הכול מתערבב

הדמעות והדם

הכול יורד,שוקע

והסימנים מעין שבילים

המובילים אל הכאב.

צעד ועוד צעד

יורדת למטה

המבט נספג באדמה

והדמעות אי שם

מחפשות על מי לרדת.

עכשיו,אני הכי מסוכנת

יש לי סכין ביד,

יש לי החלטה,

ואין לי מי

שיעצור אותי.

הכול ידוע מראש

חוץ מהדבר האמיתי

אך,גם בלי תמונה

אפשר לחבר את הפאזל

ואני הרמתי ידיים

או מה שנותר מהן,

כי לי אין כבר כוח

להילחם באהבה.

כול פעם

כשאת שם

את רוצה לפול אל הכר

לא לחשוב יותר

על שום דבר.

והכאב כ"כ דומע

רוצה לצאת ממך

רוצה לברוח

את קודרת במראך

את קודרת מידי.

רק תראי

את עוד תראי

יש גוונים של סתו

של סתם

ובחלון את מצייצת

בוכה על הזכוכית

נמרחת

אולי מישהו יראה את החלון העמום

אולי מישהו

עוד יציל אותך.

גם אם תגידי שנתת הכול

אני לא מאמינה לך

את מנסה לבלבל אותי

להעביר לי את הכאב שלך

את רק לא יודעת

שכבר כאב לי שם.

אין לי לאן לבהות יותר

אין לי לאן לדמוע

אף אחד לא

נוגע בי יותר

אף אחד לא

פוגע.

וגם אם יהיה לי רגע

להוציא את כול הרסיסים

הייתי בוחרת בך

כי רק איתך זה בחושך

רק איתך מרגישים

ואין פחד כזה

שאפסיק לדמם.