לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בחייאת ראבק


אחרי כול עליה באה ירידה וככול שהעליה הובילה אותך לפסגה גבוהה יותר כך הירידה תפיל אותך לתהום עמוקה יותר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

=\


אני נחנקת,צריכה חופש מעצמי.

איך אפשר להיות עם אותו בן אדם כ"כ הרבה זמן?! לסבול את כול הפגמים שלו,"להחליק" הכול כאילו לא היו בכלל.

אין לי כבר כוח לכתוב לעצמי את אותם המילים,אני הרי יודעת מה נכון ומה לא נכון עמוק בפנים רק שמשהו עצור שם ולא מוכן לצאת החוצה.

אני צריכה מישהו,

שיחזיק אותי חייה ולא רק בחיים,שלא ידחה אותי למרות שאני כ"כ דורשת את זה,שיבין אותי מעבר להכול.

אני כ"כ מתגעגעת אליו...............

יאוש-במילה אחת.

נכתב על ידי , 24/8/2008 23:21   בקטגוריות כאב, מחשבות, נמאס לי, עצובה=[, פריקה, אהבה ויחסים, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שונאתתתת


פשוט שונאת את זה שמתנכלים אל אנשים חלשים.

כאילו מה הקטע למה לרדת כ"כ נמוך???

וזה הכי מוריד תביטחון פשוט ככה ורק בגלל זה נשארים תקועים באותו מצב והחיים פשוט חרא כי הכול ניראה רע ובגלל מי?

בגלל האנשים האלו שנולדו עם אובר ביטחון ובמשפחה כזו בלי לחץ בלי שאחד דורך על השני.

לא להאמין כמה אני שונאת אותם ואני רואה אותם בכול מקום,במשפחה,חברים,אפילו בטלויזיה כאילו לא נותנים לאנשים לחיות בחיי זה פשוט מגעיל,הם יכולים להגיד מה שהם רוצים,להתנהג איך שהם רוצים ולא יבקרו אותם כמו שהם מבקרים אחרים שבקושי חושפים את עצמם.

פשוט הבנתי שאין דרך אחרת,לא משנה אם יש ביטחון אין ביטחון,יש דימוי עצמי או אין צריך פשוט לעשות מה שרוצים בלי להתייחס לשום חוקים או נורמות של החברה ובכלל פשוט לעשות כול מה שרוצים ורק ככה באמת אפשר להיות מאושר בעולם הזה.

זה פשוט כלא,נמאס לי להיות כלואה בין כול המחשבות האלה של מה יגידו,איך יגידו,למה יגידו כי זה פשוט לא נגמר,זה רק מחכה להשתלט על חיים שלמים שמעולם לא התחילו.

כול הכעס הזה עולה בגלל הישרדות,פשוט הזדעזעתי אתמול שראיתי איך זלזלו בשחר,נכון שהיא עוף מוזר וקשה "לאכול" אותה אבל מה לעשות שכולם בעולם הזה שונים ומוזרים אז למה להתנכל בכוונה למישהי? כאילו בשיא הזילזול.

אני פשוט שונאת אנשים כמו מרינה,מתנשאים,חושבים שהכול מגיע להם,מרשים לעצמם להשפיל ולרמוס אחרים רק כדי להגדיל את התחת שלהם.

אני באמת לא מבינה למה אף אחד שם לא עשה משהו,או לפחות אמר כאילו איך אפשר לשתוק על זה?

בקיצור חרא תוכנית חרא אנשים ובכלל חרא עולם,אין לי מושג מה אני עושה פה.

טוב עכשיו למשהו אחר...

אני די מיואשת מזה שאני רגישה מידי,זה פשוט מטריף כאילו על כול דבר אני נפגעת וזה סיוט,צריך עור של פיל כדי לשרוד פה כי לכול אחד יש מה להגיד וזה גם די נאמר על אחותי..כאילו אני מבינה שכניראה הכול מתחיל במשפחה..

היא תמיד הייתה זאת שמשכה תשומת לב והייתה במרכז,תמיד היא ידעה מה להגיד וכולם אוהבים אותה ובעיקר סבתא שלי.

כאילו זה פשוט ברור שהיא מחוברת אליה יותר מאשר אליי וגם לאמא שלי.

נגיד יצאנו אני היא ואמא שלי ויצא שאני תמיד מאחורה לא קשורה לחיים והן מדברות ומלאות שמחת חיים אפשר לומר ואני די נבלתי מאחור.. וזה קצת צומי מצידי להתלונן על זה,כאילו שאני צריכה יחס כול הזמן..

אבל זה לא ממש זה,פשוט אני לא חברותית זה הקטע,אין לי יותר מידי מה לקשקש עם אמא שלי ובכלל עם אחרים מה לעשות אני לא אוהבת לדבר ובגלל זה אני נדפקת ונשארת בצד.

בכלל,יום שישי היה יום ה"נידויים" גם הקטע איתם וגם בכלל כאילו אני מדברת עם אנשים ופשוט מרגישים עלייהם שלא הכי בא להם לדבר ועוד איתי אז בכלל יצאתי הכי תלושה מהמציאות כאילו אני לא שייכת לכאן או לכאן לא בבית וגם לא מחוץ לבית.

אולי זה סתם היה צירוף מקרים...לא יודעת אבל זה תמיד ככה,אולי אני פשוט משעממת ואין לי יותר מידי דברים לעשות עם זה,פשוט צריך להשלים עם זה..

או שזה בכלל לא קשור למשעממת,אולי אני לא יודעת לתקשר,טוב עכשיו אני בכל נשמעת כמו חוצונית כאילו לקחו את כול הפגמים בעולם ושמו אותם אצלי..

אני פשוט רוצה להשלים עם זה,לקבל את זה כי כניראה שאי אפשר לשנות כול דבר וגם הם צריכים לקבל את זה כמו שאני מקבלת אותם.

בקיצור לא יודעת כבר מה איתי כול שניה במצברוח אחר אין לי כוח לכלום ואין לי חשק לכלום,כניראה שוב דיכאון.

 

נכתב על ידי , 2/3/2008 17:39   בקטגוריות כתיבה, כתיבה חופשית, כתיבה יוצרת, כתיבה יצירתית., מיואשת., פריקה, שנאה, תובנות, ביקורת, הישרדות הישראלי, עצבים, סיפורים מהחיים, נמאס לי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שינאה של חותכת


ואני חותכת

חותכת את העבר,העתיד

כי כול טיפה של דם היא הנקמה

אף אחד לא עונה לטלפון

ואני מדמיינת את אמא בתור השפופרת וחונקת

וטורקת ושוברת

ואני ממשיכה לחתוך לקרוע ליד שלי את הצורה

בחיים לא כאב לי כמו עכשיו

והעיניים בוכות כדי להוציא את כול הרגש שעוד שם

והידיים מדממות כמו מפלים זרים שנוטפים לי על החיים

והכי קל פשוט לענות לטלפון שעכשיו מצלצל

אבל טיפות הדם ניתקו הכול

ודווקא כשצריך סכין טובה הן בוגדות בי עכשיו

כשאני זקוקה להן יותר מכול

אז שתיתי אלכוהול כדי שירחמו על מצבי

והינה מצאתי עוד סכין וגם עוד דרך להרוג את עצמי.

אבל זה לא מספיק אז אני כותבת כמו יד רוצחת על מקלדת מדממת

רק לא להפסיק לא ליפול לא להפסיק לדמם

והכול יבש כבר,הדם נכנע המוח התאדה הידיים נרצחו ומה שנשאר זאת את שמשגעת אותי

את יודעת אמא

כמעט נכנעתי בראש

כמעט התקשרתי אליו,אל הבן אדם היחיד שכן יענה שכן יהיה שם תמיד

אבל הנקמה בוערת בי

אני רוצה שתבכי עד שהריסים יפלו לך עד שהעיניים לא יפתחו לך יותר לעולם

ואז תושפלי לעיני כולם

כן זאת הבת שלך

כבר לא

שמעת

אני הולכת מכאן ממך להיות לידך זה כמו להיות ליד סכין

ואם לא הייתי יורשת ממך את הפחדנות כבר מזמן היית יושבת על הקבר שלי ומהדקת אותו לאדמה כדי להיות בטוחה שלא אחזור שוב

אמרתי לך כבר שאני שונאת אותך?

תמסרי את שנאתי גם לאבא שמתעלם ממני רוצח אותי יותר מכול אדם אחר

מזלזל בי

משפיל אותי

אני שונאת אותו כמו שאני שונאת את עצמי

אנחנו כול כך דומים שזה משגע אותי כשאני מרביצה לו אני מרביצה לעצמי

הוא רק מראה לי כמה אני חלשה

תמיד זלזל שאני אפס כאילו קרא את מחשבותי

אני רוצה ללכת מכאן

אני כבר שומעת את הסירנות,את הקירקור בבטן את הצעקות את האמבולנס את המכשירים את הציפצוף את הבכי אל אלוהים.

והדרך כול כך ארוכה לשם

אני רוצה להיות אלכוהוליסטית אנורקסית בולמית סכיזופרנית פסיכית חולה בנפש אולי ככה יחשבו שאני מעניינת

אבל הם יתרחקו

יש לי ידיים של רוצחת

יותר טוב בלעדיהם.

עכשיו אני מדמיינת אותם אותי

אומרת

צועקת

יש לכם בת שחותכת.

וזה ימשך עד שיגמר הדם

יגמרו הכוחות להיות פה

ואז אוכל להגיד דבר אחד לאלוהים

הבאת לכולם מתנה

לי הבאת פצצה מדם

שתרצח פה את כולם

רק בגלל שאני שונה

ולי אמרו שזאת מתנה שאני יודעת לכתוב

והנה הפתעה

הידיים שכותבות הם סתם עוד חלום.

נכתב על ידי , 25/10/2007 19:14   בקטגוריות אכזבה, באסה/רחמים עצמיים, דם, דמעות, הורים, חותכת, חסרת תקווה, יום אחרון, יום בלי מחר, כאב, כאב עובר ושב, כואב, כתיבה, כתיבה חופשית, כתיבה יוצרת, כתיבה יצירתית., מאכזבת את עצמי, מחשבות, מיואשת., מכות, מכתב, נמאס לי, סיפורים מהחיים, עצב, עצבים, עצבנית, עצובה=[, פחד, פריקה, ריבים משפחתיים, שונא את עצמי, שחור, שירים, שנאה, סיפרותי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי: 

בת: 34

תמונה




7,830
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsuper shit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על super shit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)