בשעות אחר הצהריים הגענו לאוסאקה. זוהי עיר גדולה ומודרנית, מזכירה את טוקיו אך בכל זאת שונה.
כאן הרכבת התחתית לא נקראת מטרו כמו בטוקיו אלא סאבווי, במדרגות הנעות נצמדים כמו במערב לצד ימין ולא כמו בטוקיו לצד שמאל, וגם תושבי אוסקה נראים יותר "נורמליים", פחות מוחצנים מאנשי טוקיו. הרבה פחות גוצ'י ולואי ויטון מסביב, קצת יותר ג'ינס וסניקרס, ואוירה מעט יותר רגועה ופחות לחוצה מטוקיו.
היה זה יום שבת בערב, ערב עמוס בעיר ואנו שמנו פעמינו ל"שיבויה" של אוסקה, לאזור החם, בו מרוכזים כל מרכזי הבידור.(ביציאה מתחנת הסאבווי נגלה לעינינו בניין של שאנל, או שמא גוצ'י? לא זוכרת, שכולו עטוף במסכי וידאו עליהם יכלתי לזהות בוודאות את עבודת הוידאו של מיכל רובנר). מצאנו את עצמנו מוקפים באלפי אנשים, מסביבנו ניאונים, פרסומות והמון רעש שבוקע מכל מיני רמקולים וחנויות. רחובות שלמים של מסעדות, אולמות של פצ'ינקו ומשחקי וידאו, ועוד ועוד מסעדות בכמויות שלא יאמנו. בכל בניין כמובן, מסתתרות עוד מסעדות בקומות השונות. באוסקה יש כנראה חיבה מיוחדת לשלטי ענק תלת ממדיים: מעל ככניסה למסעדה היה סרטן ענקי שגם הזיז את הצבתות שלו (מנה אופיינית לאזור), וגם דג פוגו ענקי, ועוד כל מיני יצירות.
בשלב מסוים החלטנו למצוא מסעדה ובחרנו באחת שהיתה בקומה שישית של אחד הבניינים באזור. הזמנו סאקה כרגיל אלא שהפעם קבלנו מעין קערה ענקית מלאה עד גדותיה (כדי למזוג אי אפשר היה להרים אותה, פשוט מטים אותה קצת על צידה). המלצר הגיע עם מגש עליו היו מסודרות כמה כוסות סאקה בעיצובים שונים וכל אחד יכל לבחור את הכוס החביבה עליו. הזמנו מנות שונות כדי ללוות את גיגית הסאקה . הבחנתי בחדר נוסף בקצה המסעדה בו שולחן ארוך צמוד לחלונות גדולים מהם נשקף נוף של שלטי ניאון ענקיים. ברוב המקומות בעולם, כמדברים על "מסעדה עם נוף" מתכוונים לנוף של ים, הרים, נחל או אגם אך כאן קיר ענק של שלטי פרסומת מוארים הוא גם סוג של נוף.
כשיצאנו מארוחת הערב, כבר היה חצות (יום ההולדת של ז'אק שטרח לבשר זאת ביפנית לכל מי שנקרה בדרכו...בכל זאת גיגית סאקה). בסמוך למסעדה היה בניין גבוה ועליו בוג של גלגל ענק, רק בלי הגלגל...זה קשה להסביר לכן יש תמונה.
עליזים במיוחד מצאנו את עצמנו מסתובבים בגלגל הענק המוזר הזה ומשקיפים על אוסאקה מלמעלה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
