איה פיטר?

UMO מרגישים כמו לגעת במשהו רוטט, לדעת שזה מלוכלך ולהבין שזה עדיין נעים. אני לא תמיד יורדת לסוף דעתו של רובן נילסון. אני לא בטוחה שרובן נילסון תמיד יורד לסוף דעתו של רובן נילסון. אני לא מבינה איך הוא מצליח לכתוב ככה. זה קצת כמו הציור שנראה כמו ארנבון אבל גם כמו ברווז אם מסתכלים עליו בזווית אחרת. זה כנראה יותר כמו הציור שנראה כמו ארנבון אבל גם כמו בחורה שבורת לב שהיא גם רוח רפאים וגם ורד וגם קצת רובוט. לא ברור איך גבר מצליח להישמע כל כך סליז בול ולהרגיש בו בזמן כמו משהו שצריך לסוכך עליו באצבעות. זה כמו חוט רץ בכל האלבומים שלהם, הקונספט של להיות דביק ופגיע. קראתי שאת הסינגל האחרון הוא כתב כמו טריפטיכון של הירונימוס בוש. זה כל כך הולם. זה כל כך מביך אותי שזה מצליח לעבוד עליי ככה. הדקות האחרונות של כל אלבום גומרות אותי. זה גם מחמיר מאלבום לאלבום. אם multi-love מסתיים בשלוש דקות שמרגישות כמו להניח את המצח שלך על מישהו, sex & food מסתיים בתחושה שאני יכולה לתאר רק כלחה. לפני שנתיים וקצת ישבתי עם לו בטוני ואסתר לצהריים (למעשה ישבנו לבוקר. הצלחנו להזמין ארוחת בוקר שלוש דקות לפני 12:00) ו-hunnybee התחיל להתנגן ברקע. זה לא בסדר, חשבתי. זו לא מוזיקה לבית אוכל בשעת צהריים. זו מוזיקה להחליף איתה רוק בשפתיים כחולות.