הגשמה עצמית- אריק ברמן

אני עולה לירושלים למסיבה המי ומית,
אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית.
אני ישים פתק או שניים בחומה האלוהימית,
אבל לא לשם שמים אלא לשם הגשמה עצמית.
אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית.
יכתבו אלי בדואר, אני אכתוב להם את שמי,
לאסיר בבית הסהר, לחולה הסופנית,
אבל לא בשם הטוהר אלא בשם הגשמה עצמית.

איזו אישה פעם אמרה לי,
שזה בככל לא כדאי לי.
אבל מה היא מבינה,
אני עוד שניה נוגע.
תשמור את החלומות לעצמך ולילות,
שתוכל להתעורר, אחרת תשתגע.

אני אבוא לתוכנית ארוח ואחייך לצלמים,
המקרופון לא יהיה פתוח, אבל יראו לי תפנית,
לשמאלי סוכן ביטוח, לימיני איזו דוגמנית,
היא תדבר על חיבור לרוח ועל הגשמה עצמית.
אני אביא זמרת רקע שתשיר לי בתקליט,
אני אכתוב שיר על כדורגל הפזמון כזה קליט,
נערבב את שיר רגש שיר מולדת עממית,
אבל לא בשם הדגל אלא בשם הגשמה עצמית.

איזו אישה פעם אמרה לי,
שזה בככל לא כדאי לי.
אבל מה היא מבינה,
אני עוד שניה נוגע.
תשמור את החלומות לעצמך ולילות,
שתוכל להתעורר, אחרת תשתגע.

אני אשיר שיר לשלום על הכיכר הלאומית,
אני אצביע לשלום על הכיכר המאומית,
טני אצדיע לשלום על הכיכר הנאומית,
אני אביא את השלום, כן, הגשמה עצמית.
אני אשיר לך סרנדה על המרפסת הדרומית,
זאת תהיה כזו בלדה עם הלחן הממיס,
שיוריד אותך למטה את לא תרגישי בתרמית,
וניסע אלי הביתה לקצת הגשמה עצמית.

איזו אישה פעם אמרה לי,
שזה בככל לא כדאי לי.
אבל מה היא מבינה,
אני עוד שניה נוגע.
תשמור את החלומות לעצמך ולילות,
שתוכל להתעורר, אחרת תשתגע.

נדמה לי שאמא פעם אמרה לי,
שזה בככל לא כדאי לי.
אבל מה היא מבינה,
אני עוד שניה נוגע.
תשמור את החלומות לעצמך ולילות,
שתוכל להתעורר,
אני עוד שניה נוגע,
עוד שניה נוגע.

אני עולה לירושלים למסיבה המי ומית,
אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית,
אבל לא לשם שמים אלא לשם הגשמה עצמית.

נחמד לבקר פה פעם בכמה זמן, לדעת שאם מאוד יתחשק לי אני תמיד אוכל להיזכר בכמה לא כיף היה לי גם פעם למרות שתמיד נדמה לנו שפעם הכל היה הרבה יותר טוב.

עוד פחות מחודש 18. וואו- זה עובר ממש מהר.מלחיץ-על. הלוואי שהייתה איזשהי דרך בשבילי להוציא ולהביע את כל התחושות שיש לי בפנים, זה לא חייב להיות במילים (עד כמה שיהיה נחמד לתת לכל מה שאני מרגישה הגדרה) אבל איזשהי דרך שזה יצא, ושיבינו- זה הכי חשוב, ויבינו באמת- לא יזדהו אלא יבינו, מתוך הבנה. אבל אף אחד עוד לא המציא איך, איך להצליח לבטא תחושות שהן לא במילים אבל שאחרים יבינו.

ברגעים כאלה אני נזכרת באנשים שהיו קרובים ואינם, או באנשים שבכוח עוד מנסים להשאיר קרובים, אבל זה כאילו אנחנו בכלל לא מכירים, זה כמו לדבר מסביב בלי להגיע לעיקר-לתוכן.

הגשמה עצמית אה?.. גם אם תעשה את כל מה שרצית לעשות, עדיין תרגיש חסר, ולא תוכל להסביר למה או בגלל מה כי אנשים לא יבינו, אולי הם יזדהו אבל הם לא יבינו, מתוך הבנה.

אוהבת אותך.