זה מדהים, שאני יכולה לגרום למספר לא קטן של זוגות אוזניים להקשיב לי, לשמוע כל מה שיש לי להגיד, ולדעת שאני עומדת מהצד הלא נכון של המתרס.
זה מרגיש לא בסדר לדבר על חוסר ביטחון עצמי, על כך שאנשים חסרי ביטחון הם פגיעים ושבירים יותר - כשאני יודעת שאני אחת מהם. זה מוזר לדבר על עצמי בביקורת, למרות שאני כבר די רגילה.
דיברתי בשיא האמיתיות. הייתי הכי גלויה שיש, לפחות כמה שיכולתי בפורום הזה. אמרתי להם בדיוק מה שאני חושבת, גרמתי להם להקשיב לי ולהנהן בהסכמה. אמרתי להם שככל שיש לאדם יותר ביטחון עצמי, וככל שהראש שלו מורם יותר, ככה אף אחד לא יצליח לרמוס אותו. אמרתי להם שהכל מתחיל ונגמר במה שאתה חושב על עצמך.
וכשדיברתי על שני הניגודים, על חוסר הביטחון העצמי והפגיעות אל מול הביטחון והיכולת להיות מי שאתה מבלי להתבייש, הרגשתי כל כך רע. כי אני שייכת לסוג הראשון, ואני תקועה שם.
לא יכולה לזוז - לא משנה כמה אני רוצה.
יש לכם מושג כמה זה מתסכל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starry