יש רגעים שבא לי למלא את הכיור ולצלול לתוכו, לשמוע את השקט המוזר בכל כולי, להרגיש בעולם אחר, ויש רגעים שאני מוציאה את הראש מהחלון רק כדי לראות את השמיים, אם יש ענן אז זה אפילו יותר טוב. ואל תשאלו אותי למה אני מוזרה, אני פשוט מוזרה, וזה ממש בסדר, ואולי אפילו קצת מיוחד, ויש גם רגעים כאלה שאני פתאום נשכבת על הרצפה, מרגישה את הקור שלה ומסתגלת אליו, ואז אני לא רוצה לקום לעולם, אבל יודעים מה, אני כן קמה, כי אם מישהו יגיע פתאום לחדר ויראה אותי על הרצפה הוא יחשוב שאני ממש חולת נפש, ולמה שמישהו יחשוב את זה, רק כי לא קמתי בזמן? זה ממש לא הגיוני. אז אני נשכבת על הרצפה, מרגישה את הקור שלה ומסתגלת אליו, קמה מהר לפני שמישהו יבוא, ממלאה את הכיור, צוללת לתוכו ושומעת את השקט המוזר, ואז כשאני חוזרת לשקט הרגיל של הבית ורואה במבט חטוף במראה שנמרח לי כל האיפור, אני מוציאה את הראש מהחלון, נושמת שמיים ומחפשת עננים כי זה אפילו יותר טוב.
משהו קטן וטוב: משום מה, אני מרגישה קצת יותר טוב. אתמול חייכתי וצחקתי כל כך הרבה, וזה הרגיש אמיתי כמה שרק אפשר. אני לנצח אודה לך על שאת מביאה אותי לקצוות הקיצוניים ביותר שרק אפשר להרגיש.
משהו קטן ורע (מנהג חדש וכיפי): אני לא מאמינה שאני עדיין תקועה במערבולת הפתטית הזאת עם עצמי. חייבת להתפקס, פשוט חייבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starry