לג'ין יש אוסף כובעים מוזר. כל יום היא הולכת עם כובע אחר, בצבע אחר, ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה לה בפנים. הכובעים של ג'ין הם מכל מיני מקומות מוזרים, לפעמים היא כותבת סיפורים על דפי שורות רטובים או על מפיות, ופעם הצלחתי לקרוא אחד. היא סיפרה על איך שהיא נסעה לאפריקה עם הצב שלה שקוראים לו ארנולד. אני יודע שג'ין אוהבת לאכול אננס מקופסאות שימורים ובכל יום כשהיא חוזרת לחדר שלה היא מציירת איקס שחור על הקיר. יש לה שם כבר חמש מאות ושבעה איקסים. ואת כל זה אני יודע כי אני עוקב אחריה עד שהיא נכנסת לחנות צעצועים ואני מחכה לה על הספסל. וכשהיא יוצאת, היא, הכובע שלה וארנולד, אני ממשיך ללכת אחריה ולפעמים כשאני מסתכל אחורה רק לבדוק מי צועד מאחוריי, היא נעלמת לי.
אין לי חברים. ג'ין היא הידידה הכי טובה שלי ואנחנו בכלל לא מדברים. לפעמים אני מנסה להעביר לה משהו דרך העיניים, אבל יש לי רק שתי שניות וזה קצת מדי בשבילי כדי לעבוד על טלפתיה. ג'ין תמיד מסתכלת למטה ולא עליי. אני נמוך, אבל לא כמו הרצפה. קניתי לה אננס משומר וטוש שחור ועטפתי אותם יפה ושמתי אותם ליד הכניסה לחנות הצעצועים. ואז רצתי משם. אני לא יודע למה, פשוט רצתי. ובדרך נפלה לי הנעל ועיקמתי את הרגל וזה קצת כאב. אז חזרתי לספסל כדי שלא תכאב לי הרגל. חזרתי בהליכה, לא בריצה. ג'ין בדיוק יצאה מהחנות עם מגבעת בצבע ירוק זוהר שממנה פיזזו פונפונים בצבע כסף וורוד. הכובע הזה היה רגיל. אתמול ג'ין הלכה עם כובע של כבאי שעשוי מפרוות שועל, ועל הפרווה היו מודבקים קריסטלים בצבע אדום.
לאליסון יש בריכה בבית. ההורים שלה הכי עשירים מכולם, והיא בלונדינית והשיער שלה ארוך-ארוך. היא תמיד הולכת עם מותגים וכשהיא מחייכת השיניים שלה נוצצות כמו יהלומים. אליסון חושבת שג'ין מוזרה. היא תמיד יושבת וצוחקת עליה עם אמנדה, חברתה הג'ינג'ית, אבל לג'ין זה כלל לא אכפת. היא רק שומעת את חוויות השחייה של אליסון ונאכלת עמוק בפנים. לג'ין אין בריכה בבית. יש לה רק אוסף כובעים, צב וקיר מקושקש. אה, וקופסת שימורים של אננס שכבר נגמר. אמנדה תמיד מפילה לג'ין את הכובע, וזו מרימה אותו, מפזרת עליו אבקת קסמים שהיא כנראה רק אצלה בראש והוא מתנקה. היא חובשת אותו בשנית ומנסה לדמיין את הקפיצה המושלמת למים. ארנולד שוקע במחשבות יחד איתה. אליסון אוספת את שיערה עם סרט אדום וצוללת.
אני לא יודע אם אליסון יודעת מה השם שלי. פעם שמעתי ממישהו שבנות יפות לא זוכרות הרבה דברים כי המוח שלהן מלא ביופי. ואולי של אליסון מלא גם בכסף ושאריות כלור מהבריכה. אני לא יודע אם נשארות שאריות כלור או אם יש דבר כזה אבל זה כיף לדמיין את זה. אולי הן גם מדברות, אבל אני חושב שזה כבר קצת מוגזם. ואני חושב שלאמנדה יש שבב שלמות בתוך הראש. כי הנמשים שלה מפוזרים בכזה חן על לחייה, והן אדמדמות, ואולי גם לאמנדה יש שאריות כלור מדברות בתוך המוח כי היא שוחה עם אליסון הרבה. מעניין אם היא אוהבת פנקייק. אני יודע להכין פנקייק מאוד טעים, ולג'ין אני מפזר חתיכות אננס משומר מעל. היא אף פעם לא אוכלת את זה, היא רק מריחה ונזהרת.
ג'ין קמה בבוקר וחבשה כובע קש כחול עם פעמונים סגולים שמצלצלים כשהיא מזיזה את הראש. אליסון נסעה לחופשה באמסטרדם ואת זה כל העיר יודעת. אני זוכר שפעם שלחתי את האוגר של אח שלי לכרסם חור בגדר של חצר המשפחה של אליסון, כדי שאוכל לעשות עליה תצפיות ולראות אותה שוחה עם בגד הים הזעיר שלה. בכל זאת, היה לי משעמם לפעמים באחר הצהריים וחיפשתי עיסוק מעניין. לאט לאט החור בגדר התרחב. יכולתי להשתחל פנימה ולשחות כשרק מתחשק לי. חשבתי לנצל את החופשה של אליסון ולהיכנס לצלול. אני אוהב לצלול, זה עושה רעש מוזר באוזניים ואחר כך כשיוצאים ובולעים רוק אפשר כמעט להרגיש את הבועה שנתקעה בראש.
הסתכלתי על הגוף של ג'ין וחשבתי שהיא מסוגלת לעבור בחור של הגדר. והיא באמת עשתה זאת. היא השתחלה לחצר של אליסון, והתיישבה מול הבריכה עם ארנולד. היא דיברה בפנטומימה והזיזה את הפה באופן מוזר. מדי פעם היא הסתכלה סביב, לוודא שאין אף אדם בסביבה. הכל היה מתוכנן מראש. כל פעם שהיא בדקה את הסביבה, הפעמונים על כובעה הצטלצלו והשאירו הד סביב לבית הגדול של אליסון. ואז היא קמה. ג'ין המשיכה להזיז את הפה, כאילו מדברת לאוויר ומקווה שהוא מקשיב לה. היא עמדה על סף הבריכה והושיטה ידיים לצדדים, היא הרגישה בעננים, היא כמעט עפה... כמעט...
ג'ין קפצה לבריכה ריקה.
והדבר היחיד שנשאר לי ממנה, הוא רעש הפעמונים המצלצלים וההד הגדול שהוא עשה בראש שלי. וכשסיפרתי לאמא על מה שקרה, היא שאלה את עצמה איך יכול להיות. לא ידעתי מה לענות לה, אז רק לחשתי,
"לא ידעתי שג'ין אוהבת לצלול."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Starry